התמודדות עם זוגיות ובדידות

לפני שנתיים יצאנו אני ובעלי לשליחות הוא עובד נהנה וגם מרוויח טוב.אני בחיי לא סימתי תיכון וכל חיי עבדתי נשואה ואם ל2 (שלא אוהבים את השליחות)אני לומדת פעמים בשבוע ומתנדבת ניסיתי למצוא עבודה אך זה לא ממש הלך.אני לומדת אומנות הבישול ואת השפה אולם בעלי עובד המון מחוץ לבית ואני ממש בודדה פה.גם שהיתי בישראל הוא עבד בחו"ל והרגשתי כך.ותמיד שחזר היה עסוק בעבודתו שהיא מרכז חיו,הוא מחובר למייל שלו כמו לאינפוזיה וכל היום בפלאפון (גם אלי הוא מתקשר לבדוק אם אני בחיים 4 פעמיים ביום.)אני מרגישה שאני תמיד נמצאת איתו והוא אף פעם לא איתי,יש לי עוזרת צמודה ואוטו והוא חושב שאם יש לי את כל ה"לוקסוס"הזה אז אני סתם בכינית.אני מאוד בודדה כי אין פה קהילה וגם אני מתגוררת רחוק שעצוב לי וזה קורה המון אני יוצאת ושותה קפה מביטה באנשים ברחוב וחשה בדידות איומה.אני לא אוהבת ללמוד ואני גם מרגישה שאניני מיצרת דבר וכי אני ממש תלותית בו כי הוא מקור הפרנסה.במשך השנתיים האלו אחת לשלושה חודשיים בא לי פשוט לחזור לבדידות שלי אולי בישראל שם לפחות אמצא עבודה השפה שלי ויש לי משפחה וחברים.(רק סופי השבוע שם והלילות היו לי קצת יותר קשים)מהסיבה שחוץ מהורי בחגים ובשבתות לכל אחד יש מחויבות משלו.הוא מאיים עלי שאם אלך לא יהיה לי כסף ומזכיר לי תמיד את חוסר ההשכלה שלי "מה תעשי"אני גם רואה בתקופה האחרונה שהוא אפילו לא מלטף או סתם נוגע ומקשיב לי רק אומר לי שאני בכינית.חשוב לציין שהוא לא טיפוס מחבק ומלטף אולם במיטה אין לנו בעיות.אני יודעת שאם היה לי כסף משלי לא היתי פה .פעמים רבות אני אומרת לו שאני אוהבת אותו שהוא יפה ופעם ביקשתי ממנו שאולי ישים צפצוף בפלפון שיזכיר לו להגיד לי גם ולהחמיא לי גםאני תמיד מצחיקה אותו והוא מודע לזה ופעם אמרתי לו שהוא אף פעם לא מצחיק אותימה לעשות??????????????????אנא עזור לי

לילי יקרה,
יש כמה מרכיבים למצבך הנוכחי. חלקם "באשמתו" וחלקם "באשמתך". כך גם הבדידות שלך. אני לא בטוח שאתיכולהלהתעניין בלימודים או לאהוב ללמוד, ואולי זו היתה בחירה שלך בשלב מוקדם יותר בחייך, ועכשיו את מרגישה שכבר אין לך בחירה. אבל לבחירה שעשית יש השפעה עכשיו. אם את יכולה לצאת מההתקרבנות (מלשון קורבן) שלך, צאי מזה. זה באמת יפה שאת מנסה ללמוד, אבל אם זה לא מה שעושה לך את זה, סימן שלא תכננת נכון את מה שאת עושה. חפשי משהו שיעבוד לך טוב יותר.לעובדה שהוא הופך אותך לתלוייה בו, אין קשר לכך שאת סייעת לו בכך. והתלות הזו שלך בו, היא חלק מהדינמיקה שלכם. לא כתבת עד מתי אתם אמורים להשאר בשליחות. אני גם לא יודע בת כמה את, כי לא כתבת, אבל אם את בת 25 ועם שני ילדים בשליחות, או בת 52 עם שני ילדים בשליחות, זה סיפור שונה לגמרי. כך או כך את צריכה להתחיל ולקחת יוזמה על חייך, אבל נקודות המוצא הן שונות.חוקית, הוא כנראה שלא יכול לאיים עליך שלא יהיה לך כסף, כי את זכאית לחלוקת רכוש ולמזונות. כך שהתלות שלך בו מוגבלת, וכדאי שתפנימי את זה. הקושי יהיה אולי להגיע לחלוקה, וזה תהליך שעלול להיות כואב וקשה, עד שתגיעי לזה. אבל איך שלא תסתכלי על חייך, על הזוגיות ועל האמהות שלך, בכל מקרה יש לך אפשרויות בחירה. אז בדקי את האפשרויות, והתחילי לעשות את הבחירות שלך, כך שתחיי טוב יותר. ואם זה דורש תכנון מקצועי, עשי זאת, ואם זה דורש מעבר לארץ עם הילדים, עשי זאת. התחילי ליזום, לילי, במקום להיגרר, ואין חובה לשנות מיידית. התחילי לתכנן את השינוי הטוב ביותר שאת יכולה לעשות, והתחילי ליצור אותו, בין אם הוא יהיה לעוד חודשיים, או חצי שנה, או שנתיים.