התמודדות עם התייאשות בזוגיות

שלום
ד"ר חסון,אני בת 24.5 נשואה עם ילד בן 2.5 .מאז שנשאתי היו לנו בעיות כלכליות , לפני תקופה של כשנה דברים התחילו להתאזן .מצאתי עבודה עם משכורת נאה וכך גם בעלי , הבטחתי לעצמי שלעולם לא אתן למשפחתי הקטנה להגיע למצב כלכלי כזה פעם נוספת ( בפעמים קודמות נאלצנו לעזוב את הבית ולחיות על חשבון המשפחה ) עבדתי מאוד קשה וכך גם בעלי , עשינו שעות נוספות , בקושי ראינו את הבית , סגרנו פערים והתקדמנו "כביכול" אל עתיד כלכלי משביע רצון ....גם כשעודכנתי שהפרוייקט שעבדתי בו עומד להסתיים וכנראה יהיו פיטורים , קדחתי בכל האזור למצוא עבודה חלופית ואכן יום למחרת סיום עבודתי כבר היתה לי משרה אחרת.כלכך שמחתי שלא נשארתי ללא עבודה , ממש הייתי גאה בעצמי !בעלי לעומתי , בתקופת המלחמה , איבד את מקום עבודתו....ולא מצא אחרת....בשבוע הראשון התחננתי אליו שיחפש עבודה במהירות , כי הרי אף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור אחרוה בזמן ! אבל כלום....הוא פשוט התעורר כל בוקר, התיישב על הספה , ראה טלויזיה ... וזהו....אחרי שבועיים כבר התחילו המריבות , הוא סיפר לי שהוא מבולבל , הוא לא מצליח לחשוב בהגיון , ושהוא לא מצליח למצוא עבודה בגלל מוגבליות שפה ( עולה חבר העמים) .כמובן שברגע שדובר על המוגבלות של השפה הלכתי וקניתי ספרי לימוד, ישבתי והתחלתי ללמד אותו אחרי שהייתי חוזרת באפיסת כוחות מהעבודה...באיזה שהוא שלב ביקשתי ממנו ללמוד בעצמו כשהוא נמצא בבית לבד , אבל כשהייתי מגיעה מהעבודה הייתי רואה שהוא פשוט לא נגע בספרים ולא עשה כל מאמץ ללמוד!!!וכששאלתי אותו למה הוא לא עושה זאת ? הוא ענה שהוא פשוט לא מסוגל לבד.....כמובן השתנדבתי לעשות שעות נוספות ולשלוח אותו ללמוד אצל מורה פרטית רק שיהיה לו קצת יותר בטחון עצמי.....אבל הוא לא היה מוכן ...מלמל משהו על אגו גברי ובושה...בקיצור לאחר חודשיים ללא עבודה המצב שלנו התדרדר כצפוי....הרי קשה נורא היום לחיות על משכורת אחת . והוא ?!?! לא מבין למה אני מדוכדכת .....חי במין עולם משלו שבו "אל תדאגי , הכל יהיה בסדר בסוף"...לא אכפת לו!!!!!!! הוא מדחיק את העובדה שהחשבון שלנו עמוד לפני קריסה ממשית!!!ולי נמאס לנסות להבין אותו , לא רוצה אותו יותר לידי, נמאס לי שהוא מנסה לנשק אותי כשאני יושבת ליד המחשב ומחפשת לו עבודה!!! נמאס לי שהוא מחייך אלי כשאני מתקשרת לכל העולם במקום שהוא יעשה את זה!!הגעתי למצב שאני פשוט שונאת אותו על כך שהוא הביא אותנו שוב למצב הזה יצור עצל ולא איכפתי!מצד אחד אני כלכך רוצה לנטוש הכל , להשאיר אותו בבית לבד עד שיבין שאם הוא לא יעשה משהו עם עצמו אז כלום בעצם לא יקרה , אבל מצד שני אני פשוט לא יכולה לתת למצב להתדרדר ככה .... לאן נגיע בסוף????יש לי תינוקת בבית!אני מנסה להסביר שחודשיים היו לו מספיק זמן להרגיש מבולבל וחסר אונים , שהגיע הזמן שהוא יתעשט על עצו ויתחיל לתור אחר עבודה כלא שהיא....אבל כלום! הוא מעדיף להיות "מבולבל"....אתמול מצאתי עבודה בנקיון משרדים , התקשרתי למעסיק וענו לי שאני יכולה להתחיל כבר מחר לעבוד , אבל זה מתחיל משבע בערב וזה אומר שאני לא אראה את הבית ולא את הילדה , רק בסוף שבוע!!הוא יושב לידי , שומע את זה ומסתכל עלי במבט עצוב......"יהיה בסדר" הוא אומר לי...המקום לקפוץ ולהציע את עצמו למשרה הוא מסתכל כלי במבט אטום , סתום, ומטומטם....נמאס לי ... אני שבורה לחתיכות קטנות ... מרוסקת מבפנים....אני מבינה שכל אחד מתי שהוא עובר מדבר , מדחיק , מתבלבל, נשבר... אבל עד מתי??

סיגי יקרה,
לא פשוט להניע לפעולה אדם קרוב, שהתייאש. אבל יש לי רושם שאת נותנת לו מסרים כפולים. האחד, שהוא צריך להתחיל לעשות משהו ולעבוד, והשני – שאת לוקחת את כל האחריות על עצמך. אז הוא עושה את מה שנוח לו, במצבו הנוכחי, ונותן לך ליזום, כי את עושה את היוזמה כל כך הרבה יותר טוב ממנו, מה שאולי אפילו מדגיש את תחושת הכשלון שלו. לכן, יכול להיות שמה שאת צריכה לעשות זה להטיל עליו אחריות. לא בעניין העבודה, אלא בעניין הבית. את עובדת קשה יותר בחוץ? – אז שהוא ימלא יותר תפקידים בבית. שהוא ייקח את כל החשבונות לבנק או יעשה את הטלפונים כדי לשלם. במילים אחרות – תני לו את ניהול הבית, כי את שרת החוץ, אז הוא יהיה שר האוצר ושר הפנים. אפילו יותר מזה – תני לו גם את התחושה שהוא ראש הממשלה. לא המלך, שיש לו משרתים, אלא ראש הממשלה, שצריך לקחת אחריות ולנהל. זה אומר להוציא דברים משליטה שלך, זה אומר שלפעמים דברים לא יתנהלו כמו שצריך, אבל זו תהיה ירידה לצורך עליה, שאם לא תעשי אותה, את תמשיכי לעלות, הוא ימשיך לרדת, וגם הזוגיות שלכם תמשיך לרדת.ואולי, במהלך העניינים, כשהוא ירגיש שיש לו שליטה על מהלך העניינים, וכשירגיש את המשמעות של לקחת אחריות, הוא גם ייזום יותר כדי לשפר, ובכלל זה גם לחפש עבודה.