התמודדות עם השפעת אם הבעל על הנישואין

שלום,
אני בת 23 ובעלי בן 24, אנחנו גרים בחו"ל, הוא לא ישראלי, בו התאהבתי מהפעם הראשונה, חייבת לציין שהכרנו באינטרנט, אנחנו מכירים שנתיים כיום, ונשואים 9 חודשים, אמא של בעלי בנתה בית חדש שמורכב משני דירות נפרדות, כלומר, יש לנו דירה משלנו שבעלי משכיר ממנה, בעצם משלם מה מעט מאוד וככה אנחנו חיים פה, אין לי פה משפחה או חברים מהעבר, ככה שאני נורא חדשה פה, תרבות חדשה, הכל חדש לי, בעלי הביא אותי לפה במהרה בגלל המלחמה בישראל, את האמת לא הייתי רוצה להתחתן עוד הרבה שנים (עדיין לצאת איתו הייתי רוצה,כן), אבל בגלל שאנחנו גרים פה "תחת" שילטון של אימו, נגיד ככה, אני מרגישה כמו אורחת ולא כמו דיירת או הרגשה של "בבית",אימו מציקה יותר מדי, עולה לדירה מתי שמתחשק לה, זה אומר שאני לא יכולה להסתובב עם תחתונים או לשים מוזיקה, להזמין חברים, וכו.. וכו.. אני פה בתקן לנקות, אני כרגע לומדת שפה והולכת לבית הספר מהבוקר עד הערב, חוזרת עייפה טילים ורק בא לי לשבת ולשתות משהו חם ולהרגע ולצפות במשהו (קר פה אז אני חוזרת באמת מיואשת מהקור והאלף ואחת אוטובוסים שאני לוקחת כל יום, גם מאז שאני מתגוררת פה, יש לי את המחלת עור הזאת "אקזמה" שכנראה נובעת מהמזג האוויר והעור מגורע בצורה כזאת שאפילו לשטוף ידיים עם סבון עושה לי גירודים והכל פשוט שורף וכואב ומגרד בלי סוף, כך, שאני מנסה כמה שפחות לנקות וזה,בקיצור, מאז שאני כאן, תמיד היא עולה לדירה ואומרת לבעלי שהבית מבולגן, אומרת לו "מתי פעם אחרונה היא ניקתה את השירותים ואת המקלחת " מה זה עניינה בכלל? בית שלך אבל אקבע מה שנוח לי לטירטוריה שלי ולא שהדירה מטונפת,היא מסודרת, והיא פשוט חולת ניקיון, ועוד ללכת להגיד כל דבר דרכו, צריכה לציין שזה כבר ככה מאז שאני כאן, היא עוקבת אחרי, תמיד, לא נורמלית, "כמה היא ישנה, עד 2 בצהריים" "לא עושה כלום" וזה בתקופות שאין לי לימודים ואני לא עובדת והיא תמיד אומרת לי לצאת לנשום אוויר, שתאמין לי אני יודעת מה טוב לי, או אוויר או להיחנק במקום סגור ולבד, כן נוח לי ככה, מרגישה הכי טובה בעולם ככה.. "איזה מבולגנת לא מנקה במקום זה עושה דברים אחרים " "מתי פעם אחרונה הוציאה את הפלסטיק החוצה " "מתי פעם אחרונה הוציאה את הקרטון" והכל הכל הכל, דרך בעלי ולא ישירות אליי, שלא תתבייש, להיפך אני יהיה יותר נעימה אם היא תיהיה אמיתית ובו זמנית תקבל אותי ואת אורח חיי, אני מתבגרת לא כמוהה, זקנה שאין לה מה לעשות חוץ מלנקות.. ובעלי, שמשתף איתה פעולה, ידוע לי שאני לא חולת ניקיון כמוהה שהיא מנקה כל דבר כל שנייה והכל אצלה מתוקתק, מה איכפת לי, מה אני זו היא? ככה זה דרך החיים שלי, בא לי לנקות פעם בשבוע ולא 5 פעם בשבוע, וכשאני מנקה העור שלי מתחרפן ואני פשוט מרגישה חרא ומגרד לי ושום דבר לא מרגיע פשוט, זה מגיע למצבים שאני פשוט לא רוצה לא רוצה לנקות בכלל, אני מרגישה כמו אורחת פה (לא הרגשה טובה בכלל), צריכה לשבת כמו אורחת עם האורחים הפלצנים שלהם, באמת כשבעלי היה בא לישראל אליי, אמנם הבית היה מבולגן, הייתה יותר אהבה, יוצאים יותר, יותר סקס, יותר חשק, ומה פה? הכל הפוך, אין אינטימיות בגללה, יש לי "משימות" כל היום גם לאחר שאני חוזרת לבית מתה מעייפות ובא לי לנוח, אבל לא, אני אמורה לנקות בשביל שהיא תיהיה מרוצה,זה נכון להגיד זה הבית שלה, אבל אני ובעלי בחרנו את העיצוב, את הרהיטים, את הכל, בגלל שזה מיועד עבורינו, בהרגשה שלי זה מיועד רק בשבילו, ואני פה סתם כאורחת שצריכה להסתגל להיות כמו אימו.אני ממורמרת טילים, לא כיף לי פה בכלל, בגללה כמובן, כשאני יורדת במדרגות למעטה הם שם מסתכלים, אי אפשר להרגיש חופשי בכלל, בכל מקום היא, ולא נוח לי בכלל להרגיש את הנפש שלה ליידי! באה צצה כל שנייה מעירה דרכו, לא בא לי פשוט ככה זה מתמוטט, אני מתה שנשכיר דירה, נחייה חיים בסיסים, שיהיה לי נוח וכיף לחזור לבית, שאף אחת לא יקטר לי, שאלך בתחתונים מתי שבא לי, שלא אפתח את הדלת מתי שלא מתחשק לי, שבעלי יהיה תלוי בלב שלי, יותר קשוב, יותר עוזר,רגיש, ולא באמא שלו ו"להעריך" את זה שהבית שלה, מה איכפת לי בכלל, אני מרגישה שהיא רק הורסת לנו, זה דברים קטנים והכי מציקים בעולם, יכול להיות שמישהי תזדהה איתי, מי שיש לה את הסיטואציה, בכיף נדבר, כי אין לי אף אחד לפרוק את זה.. תודה על תשומת הלב ועל זמנכם לקרוא את זה :)

נשואה יקרה,
אם את ממורמרת אש, אולי זה באמת לא מתאים לך.אני חושב שאת אוהבת את בעלך, ורוצה שהכל יחזור למה שהיה בעבר, לפני שאמו נכנסה לאינטימיות של הבית שלך. לכן את עדיין מנסה, ומתאמצת, ומצפה למשהו אחר. אני לא יודע עד כמה בעלך מוכן להקשיב לך. אם הוא לא, את בבעייה. כי את חייבת אותו מבין אותך. איך לעשות את זה? - זו בדיוק השאלה החשובה. בעדינות, ומבלי לתקוף את אמו. כי כפי שאני מבין ממך, את זה קשה לו להכיל, ובשלב הזה של חייו, לפחות, הוא עדיין מרגיש עצמו מחוייב לה. זה משהו שעובר בדרך כלל, אלא שהשאלה היא מה רוחב הצלקת שהתקופה הזו תשאיר אצלכם. לכן, אתם צריכים, ובעיקר את צריכה לדעת להתנהל עם זה בזהירות ובעדינות. כדי שלא להעמיק את הצלקת הזה, ולקחת אותו בהדרגה לצד שלך. ויכוחים ומריבות בדרך כלל ירחיקו אותו, ויעמיקו את הצלקת הזו.ראי בבקשה משהו עלחיזוקים חיוביים, עם הלינקים המתאימים באתר שלי, שיועילו לך מאד. בעיקר שתי השיחות שניהלתי כאן, בפורום הזה. זה לא פשוט, אבל זו הדרך הנכונה. או ללכת לטיפול זוגי (ואגב, אם תרצי ולא תמצאי שם מטפל מתאים שתוכלי לתקשר איתו - עניינים של שפה - אני מטפל לעתים קרובות בזוגות ישראלים בחו"ל, כמו גם בזוגות מעורבים - באנגלית - אם צריך, בעזרת סקייפ - כשהפגישות לבד, עם הצד הישראלי, מתנהלות כמובן בעברית).

היי אורן חסון,תודה רבה על העצה, אני צריכה לתת לזה זמן כנראה, לבחון את הסיטואציה, פחות להתייחס למה שהיא אומרת, בעצם אם יום אחד היא תתחרפן ותבקש ממני לעזוב אני באמת יעזוב בכיף רק שזה יעלה לבעלי להתחשבן איתה, אפילו לבד אעזוב בכיף, כי איתה לדבר אני לא רוצה, מציק לי קצת שליידה אני צריכה ל כי אני אוותר מהר מאוד, לעמיד פנים שהכל טוב וכיף לי מתי שזה בעצם הפוך ואני רק מתה לעלות לקומה שלי ולא לראות אותה לשנייה, וכל הנושא הזה יוצא שאני מדברת רק עליה, אני לא רואה שום רקע עם בעלי, שום הגנה ממנו, אולי זה לטובתי, אדע להתמודד לבד, היא צריכה להבין שזוג נשוי זה לא 2 ילדים קטנים שצריכים את העצה שלה ואת הדעה שלה, כנראה בעלי עדיין תלוי בה ואין בי את הכוח לשנות כי הוא "ילקק" לה על זה שהיא מביאה לנו לגור פה וצריך להתנהג בהתאם, ובמה שהיא אומרת זה סופר חשוב ומה שאני אומרת זה סוג ב' וצריך לקבל את ההתיחסות שלה על פני שלי.. לפעמים בא לי פשוט לברוח מכאן, לבדי, להתגרש זה קצת לא בכיוון בגלל שהוא לא הבעיה בעצם, כשאני יוצאת לרכב על אופניים לבד, זה הכי כיף בעולם, לדבר אל עצמי, כמו חשבון נפש, שאני כבר לא מוצאת שום פינה סודית עם בעלי לחלוק את ליבי.עדיין אשמח לשמוע מבנות לגבי אותה הסיטואציה, זה מסקרן אותי מאוד אז אשמח לשיתופכם גם כן. תודה רבה