התמודדות עם החלטות משותפות

היי,אנחנו מיועדים לאבחון ASD אצל בננו היחיד, בן השנה ו8 חודשים.אין לי מושג אם הילד יאובחן או לא, גם אם הוא לא יאובחן אני לא בטוחה שזה כרגע הכי בטוח כי הוא עוד קטן ויש מצב שבהמשך החיים יאובחן .במידה והוא מאובחן, אני כרגע לא רוצה שהמשפחה של בעלי יידעו, הם רכלנים,משתפים את כל המשפחה (השיפוטית) שלהם. הסיבה היחידה למה אני לא רוצה שיידעו היא לא מתוך בושה, אלא מתוך הרצון שיראו את הילד שלי בלי אותה התווית, שלא ישפטו אותו לפי זה, אלא בזכות הילד המדהים שהוא.איך "משכנעים" את הבעל כרגע לא לספר? אתם סיפרתם ישר?ברור לי שזאת לא הצהרה כמו "אנחנו בהריון" ש"חובה" להכריז עליה. אבל עדיין...

מאי יקרה,
זה אכן גיל שבו יתכן שהתשובה תהיה שזה מוקדם מכדי לאבחן. ואני יכול להבין את הצורך שלך לשמור על דיסקרטיות. מן הסתם – אם אכן זה המצב, מתישהו הם יידעו, אבל אני לגמרי מבין את הצורך לבחור את הזמן והמקום בהתאם לנסיבות. אחרי הכל, גם את צריכה לעכל, ואני לגמרי מבין את הצורך שלך ליידע אחרים רק לאחד שאת עצמך נמצאת כבר לאחר התהליך של ההבנה, שלא לדבר ההשלמה.לפי מכתבך, אני מבין שהוא לא מקבל את עמדתך. יתכן שהוא רואה את משפחתו אחרת, כמקבלת יותר, אבל יתכן שהוא חושש שאם הוא יידע ויספר רק זמן רב אחרי – יאשימו אותו כחורג "מהכללים" המשפחתיים, וזה יעשה לו רע. על זה אולי צריך לדבר איתו. מתוך הבנה גם לצד שלו, ואולי אז, כשאת גם מקשיבה לקשיים שלו, יהיה גם לו קל יותר להקשיב לשלך, ולהגיע להחלטות משותפות.וכך או כך – יתכן שתמצאי שהם ידעו לאהוב אותו למרות התווית.