התמודדות עם בגידה: המאמץ הרגשי

אז כן .. הוא בסופו של דבר בגד בי בחו"ל
נשואים 10 שנים + 2 ילדים נסע 3 פעמים לאחרונה מטעמי עבודה והכיר שם מישהי מאומצת ללא מסגרת ללא עמוד שידרה שרק רצתה כסף .
והוא ניהל איתה קשר חודשיים .
נפגש איתה בחו"ל .
כשעליתי עליו , בכה , התאבל , התרסק , כמעט התאבד מרוב צער
הוא לא הבין מה הביא אותו למקום הזה , הכרנו צעירים בבית הספר , אני הראשונה שלו לא היה לו מעולם נסיון עם נשים ( לא נותנת לו תירוץ פשוט מציגה עובדות) .
והוא נשאב לשם .. נשאב לשיברון ליבי , להיותי שבר כלי , כדורי הרגעה , דיכאון ואף חרדה שצצה לה בעקבות המקרה .
חרדת נטישה , חרדה מהלא נודע , חרדה מאירועים טראומטיים .
האבסורד שאחיו וחבר טוב שלנו ידעו ,, ולא עשו עם זה כלום בזמן שאני נבגדת בצורה הכי מזעזעת '-- בעקבות האירוע התרחקתי מהם לא מסוגלת לראות אותם , לא אמרתי להם כלום ומעמידה פנים שהכל בסדר אבל פשוט התרחקתי לא מסוגלת .
כשידעתי ניתק קשר מיד וכשנשאל למה חיכה עד שעליתי עליו אמר שרצה לסיים בצורה עדינה שלא תתנקם בו ותפוצץ את זה ויאבד אותי .
אציין שבתקופה הזו הוא כל הזמן היה בדאון , רצה רק לישון והרגשתי שהוא במצוקה אבל לא הצלחתי להבין מה עובר עליו .
הוא מנסה בכל דרך אפשרית , מתחנן , נשבע שזו מעידה שלא תחזור , שהוא עלול לאבד את השפיות אם אעזוב אותו , שהוא מוכן לכל תנאי שאציב לו , לכל מהלך ותהליך רק לא לאבד אותי .
יש לציין שאנחנו חברים טובים , תקשורת מדהימה , יחסים בריאים וכימיה באמת יוצאת דופן , אני סבורה שאם מישהו מבחוץ ידע על כך הוא יהיה בשוק כי זה לא היה צפוי .
אני כאובה מכדי להחליט ,, בינתיים בטיפול זוגי , המטפל מאמין לו וטוען שזה אירוע שיכול לקרות עם כל אחד ולדעתו זה מתקטלג תחת המקרים היחסית קלים מהמקרים שהוא מכיר ב 40 שנות עבודתו .
אם הוא אוהב אותי איך הוא יכל לפגוע בי כך ? אני לא מוצאת שום נחמה אלא רק כשאני רואה אותו מתייסר כך שהלהבות שבלב קצת נחלשות כי למה שרק אני אסבול ??
הוא מסודר כלכלית מאוד כך שאין לו מה לפחד ממזונות וגירושים .
אבל מה עושים ? מה הייתם עושים ? האם אפשק להחלים ? להתגבר ? יש כאלה שצלח להם ? או שחבל על הקשר ? איך להחזיר את הכבוד שלי מול אחיו וחברו שהושפלתי מולם (זה מאוד חשוב לי) .
איך הייתם מגדירים את המקרה הזה ? ריגוש ? אנוכיות ? חוסר ?
מה קרה שם ,,, אבודה ומותשת --- מאישה שמחה הפכתי לשבר כלי

לי יקרה,
זה הדבר הקשה בכל העניין, שדווקא הנבגד או הנבגדת, שנפגעו כל כך, הם אלו שצריכים לעשות את עיקר העבודה הרגשית כדי לשמור על מסגרת הנישואים. כלומר, את היא זו שצריכה לעשות את המאמץ הרגשי העיקרי, למרות, ובעצם דווקא בגלל הכאב שלך. כי הכאב, וההשפלה הם שמקשים עליך לסלוח (כן, אני יודע עד כמה המילה הזו קשה לך).לא בטוח בכלל שאת צריכה לסלוח. לא בטוח בכלל שאת צריכה להפסיק לכאוב. אבל אם את שוקלת בכל זאת להישאר במסגרת הנישואים שלכם את צריכה ללמוד להתמודד עם הכאב ועם הכעס, וללמוד להתנהג איתם (עם הכאב והכעס) בתוך קשר זוגי ומשפחתי, עד שהמחיר שאת והוא והילדים משלמים לא יהיה ניכר. ולמען האמת – המאמץ צריך להיות כבר עכשיו כזה שהילדים מלכתחילה לא ישלמו מחיר. כלומר, שירגישו בטוחים כפי שהרגישו קודם, משום שזה משהו שהוא חשוב לשניכם. גם אם הוא אשם, הם לא. וזה מאמץ שאת צריכה לעשות אותו. לכן זה קשה.ואת צודקת שיש לך עוד צעד קשה בדרך להישארות ביחד, והוא איך את מתנהלת מול גיסך וחברו? גם זה כואב, ודורש תהליך ואיפוק וייסורים. האם היה יכול לעזור לך לו בעלך היה מדבר איתם על מנת שיבואו לבקש את סליחתך? – על אשמתם, לא על אשמת בעלך. לא יודע. יתכן שתעדיפי להניח לזה, ולתת לזמן לעשות את שלו.לכן גם רצוי ללכת לטיפול לאחר בגידה, כי קשה לנהל את כל אלה לבד. אני יכול להבין את המטפל שלכם שמנסה "לנרמל" את המעשה של בעלך. הוא מתכוון לומר לך בזה שאת לוקחת את זה מחוץ לפרופורציות, וש"יהיה בסדר". ואת לוקחת את זה קשה, ולומר שיהיה בסדר, מבחינתך, זה מאמץ וכאב עצום, שאת נדרשת לו כדי שיהיה בסדר. כך שאני אמנם מבין מהי מטרתו, אבל אני מקווה שהוא גם מבין את המאמץ שהוא דורש ממך, ומצליח להעביר זאת לבעלך.