התמודדות עם הורים בזוגיות

ד"ר חסון שלום,
אני ובן זוגי בסוף שנות העשרים לחיינו, יחד כחמש שנים(גרים יחד) ומתחתנים בקרוב.חמותי לעתיד היא אישה חזקה ודעתנית, ולבן זוגי מאוד חשוב לרצות אותה.אני מבינה את הצורך להתחשב במשפחה (גם לי חשוב להתחשב במשפחה שלי), אבל אני מרגישה שההתערבות נעשית מוגזמת: זה לא נגמר בארגוני החתונה- אני חוששת (ויש לי בסיס לכך) שתתערב בעתיד בנושאים מכריעים אף יותר.לאורך השנים היא התערבה, כאשר רצינו לעבור לגור יחדיו (והצליחה לעכב שלב זה בזוגיות שלנו), ובשלבים נוספים.בהרבה נקודות אני מוכנה להתגמש, אבל כאשר דברים חשובים ומהותיים לי - אני רוצה את העצמאות שלנו כזוג (אגב, מבחינה כלכלית אנו עצמאיים לחלוטין מזה זמן רב).איך עושים את זה? איך עוזרים לבן זוגי להציב גבולות שישמרו על התא הזוגי שלנו, ובעתיד - על התא המשפחתי?רוב תודות!

לקראת יקרה,
בשלב זה, אני יכול רק לומר לך שאת צודקת, עקרונית. התערבות גסה מדי של ההורים יכולה להרוס את הזוגיות של הילדים שלהם. לפעמים זה כך גם כאשר הם חושבים נכון, כי הנכון הזה לא תמיד מתאים לבן או לבת שלהם. כלומר, כל זה מבלי להכנס לפרטים של מה שאת רצית, שהיא רצתה וכן הלאה, כי על זה איני יודע דבר, מן הסתם.מה עושים? לא פשוט. כי זה לא שאת מולם, ומולם את צריכה להאבק. את זו שנמצאת מול בן הזוג שלך, והוא זה שנמצא במילכוד, בינך לביניהם, ולפעמים גם בינו לביניהם. אלא שה"בינו לביניהם" הוא תוצר של המון שנים והרגלים, ודפוסים, שסביר להניח שלא הצליח לשנות בעבר, ולפעמים שאולי, למרות היותו כועס עליהם, כלוא בהם כאשר כך הכי נוח לו. זה הדבר שאיתו את צריכה להתמודד, כלומר, מול היכולות שלו, כאשר במקביל, חשוב לך מאד, וקריטי אפילו, שלא להעכיר את היחסים ביניכם.לכן: סבלנות. כאשר הוא לא רוצה לשנות, או לפחות באופן גלוי ומוצהר הוא לא רוצה, את צריכה ללמד אותו, שלב אחר שלב, מה הוא אמור לעשות בכל ארוע. ואת צריכה לעשות זאת ללא שמץ של ביקורת. כמה קשה, הה?למשל: על ידי חיזוק של כל שלב של עצמאות: "נכון, אתה צודק!" (ולא: "הנה, אתה רואה שאתה יכול!" – מה שמעמיד את הביקורת הקודמת שלך בחזית, ואת לא רוצה לעשות את זה).למשל: על-ידי שיחות איתו, ולהיות שותפה ללבטים ולקשיים שלו, מבלי לומר את דעתך הבוטה בגלוי. אלא לתת לו להביע ספקות או כעסים, כאשר הם מגיעים, לתת להם מקום, ולחזק אותם בעדינות רבה. להבין את הקושי שלו, ולתת לו פה ושם אפשרות אחרת לבחירתו. ולא להתאכזב גם אם לא יבצע אותה. די שיחשוב עליה כאפשרות, גם אם יפסול אותה. בפעם הבאה הוא יכול לחשוב עליה לבד יותר ברצינות, או להביא אותה כרעיון שלו.במילים אחרות: את צריכה ללמוד להתאזר בהמון סבלנות, ואת אמנות השכנוע האיטי והזוחל. זכרי שבלי שהוא איתך, הפסדת את המערכה.

אגב כך, התהליך יכול להיות מהיר יותר אם תגיעו ליעוץ זוגי. קחי בחשבון שכדי לפתור זאת באמת, כלומר, לסייע לו לשנות משהו בהתנהגותו כלפי הוריו, ובאופן שהוא ירגיש בנוח, זה ייקח קצת זמן...

ד"ר חסון שלום,
תודה על תשובתך הרגישה.כשאתה כותב "לעשות זאת ללא שמץ של ביקורת" אתה מתכוון כלפיו, כלפי הוריו או גם וגם?בכנות, אני חושבת שאני יכולה להמנע מביקרות כלפיו, אך יהיה לי מאוד קשה להמנע מביקורת כלפי הוריו....סוף שבוע נעים!

כן... זה בדיוק העניין. ללא שמץ של ביקורת כלפיו, ובעיקר לחזק את הביקורת המגיעה ממנו על ההורים שלו, כאשר היא מגיעה, לא בהתלהמות, אלא ב"אתה צודק". כדי שלא ירגיש שלא בנוח (אם את דוחפת אותו רחוק יותר ממה שהוא דוחף את עצמו).זה קצת כמו ללמד ילד לטפס במדרגות. כשהוא עולה מדרגה, תמכי בו שלא ייפול, אבל אל תדחפי אותו בכוח למעלה, כי אז הוא בטוח ייפול...