התמודדות עם דילמות רגשיות

שלום
ד"ר אורן חסון.כתבתי לך פעם הודעה, שנימצאת בעמוד 11... ממני רוי... על אותו בן אחד שאני אוהבת (אני בת 18) שאוהב את חברה שלי... ושאני לא יכולה להפסיק לאהוב אותו, או לקנא בחברה שלי. ואתה אמרת שכניראה אני אוהבת להרגיש שהוא זקוק לי...עכשיו, אחרי בערך שבועיים שהתעלמתי ממנו לחלוטין (לפעמים הוא ניסה לשלוח לי הודעת SMS, ועניתי לו בקצרה ולא השבתי לו לאחר מכן). לא התקשרתי, או ניכנסתי לICQ, ולא כלום.היום, החלטתי שאני אכנס סתם לראות מה שלומו - לא כל כך ביגלל שהתגעגעתי אליו. אולי ביגלל שהתגעגעתי אליו בעצם... כי חלמתי עליו עוד פעם היום - שאני פורצת אליו הביתה, רק כדי לראות את החדר שלו... (כי לפעמים אני עוברת ליד הבית שלו, אולי כדי שבמיקרה הוא יעבור).בכל מיקרה, דיברתי איתו, וממש קשה לי! אני רואה את עצמי כבנאדם שהכי איכפת לו מעצמו, ואני מוצאת את עצמי מוכנה להרע לעצמי כדי שהוא יהיה מאושר... ככה עשיתי עד עכשיו בכל מיקרה - עד שהגיעו מים עד נפש.רק כדי להזכיר, הוא לא יוצא מהבית - נשר מבית הספר, נהג לעשן, נרגילה וכו'. הוא הולך לפעמים לבית ספר אקסטרני אבל ניכשל בכל הבגרויות, ובחלקן הוא לא רוצה לגשת. הוא נהג לנטול זייבן, אבל זה לא עזר אז הוא לוקח עכשיו משהו אחר... לא זוכרת איך קוראים לזה. הוא רזה נורא, ועצוב רוב הזמן. הייה לו פעם פסיכולוג, אבל אני עזרתי לו יותר מהפסיכולוג, כלומר הפסיכולוג לא משהו - אז הוא הפסיק ללכת אליו. פעם אני והוא היינו חברים ממש טובים, ואני הייתי החברה הכי טובה שלו. עזרתי לו ליצור קשר עם חברה שלי שהוא אוהב וכו'... הבעיה היא שכמו שאמרתי אני הייתי בדיכאון רוב היום מזה. עכשיו, שדיברתי איתו - אני ממש מודאגת. הוא נישמע כל כך עצוב! הוא ניסה להסתיר את זה אבל לא יכל... שתי החברות היחידות שהיו לו (חוץ ממני, ואחת מהן הייתה זו שהוא אוהב) - לא עונות לו יותר לטלפון, ולא מדברות איתו יותר. זה הורג אותו. (חברים אחרים אין לו)אני שהייתי חברה הכי טובה שלו - לפי הצעות של אחרים, לא דיברתי איתו יותר... הוא מרגיש בודד, ועצוב... ואין לו מה לעשות. עד כדי כך שהוא נהיה עוד יותר רזה, הוא הולך לדיאטנית עכשיו (חשבו על לאשפז אותו). הוא התקשר אתמול לפסיכולוג שלו כדי סתם לדבר... ולא סיפר על כך להורים.אני מרגישה שהכל באשמתי! אני יושבת עכשיו ובוכה! אני כל כך רוצה לעזור לו... זה גם כל כך מגעיל מצידי ככה לא לדבר איתו... אני יכולה לעזור לו גם במתמטיקה - פעם באמת באמת עזרתי לו. והייתי היחידה שהצלליחה. מצד שני, אני יודעת שאם אני עוזרת לו - אני ניכנסת למערכת היחסים הנוראית הזו שהייתה לי לפני כן. ואני ממש מקריבה את עצמי, ואני לא רוצה. אפילו עוד לא הצלחתי להפסיק לאהוב אותו! וביגלל זה אני מפספסת הרבה דברים אחרים!.... מצד שני אני לא סומכת על אף חברה שלי שאולי תהיה איתו יותר בקשר, וגם לא רוצה.מה לעשות? האם לדעתך יש לי בעיה?תודה רבה..

רוי יקרה,
לולא היתה לך בעיה, לא היית מרגישה במצוקה כזו, ולא היית פונה אלי.והדילמה שלך היא אמיתית: הקושי שלו מול הקושי שלך. שניהם חשובים לך. ובעצם, שניהם חשובים לך מהסיבה האגוצנטרית שלך – את לא רוצה להיות בדכאון, ולכן את רוצה לנתק ממנו מגע, ואת לא רוצה להרגיש רע עם עצמך (לא מוסרית, לא חברית) בכך שאת נוטשת אותו, ולכן את רוצה לעזור לו. בשני המקרים את עוסקת בעצמך. חשבי על זה היטב. בשני המקרים את עוסקת בהשפעה של מה שאת עושה עלייך. את מרגישה טוב כשאת מקריבה את עצמך למענו, ואת מרגישה טוב כשאת בלעדיו. תחליטי היכן את מרגישה יותר טוב. לא דילמה קלה, כי כל מה שתעשי יגרום לך להרגיש גם טוב וגם רע, אבל זו הברירה שיש לך.