התמודדות עם בן זוג עסוק

שלום,
אני ובעלי נשואים כבר 4 שנים יש לנו שני ילדים מקסימים (הקטנה בת שלושה חודשים).בעלי בקרוב יתחיל ללמוד לימודי ערב בנוסף על עבודה מאוד אינטנסיבית. שעות העבודה שלו מטורפות. הוא מאלה שאף פעם לא מפסיק לעבוד...... לפעמים באמצע הלילה אני קמה ואני רואה אותו עובד - לא להאמין! בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה ולאט לאט התחלתי להסתגל ולקבל ואני יותר מבינה את המקום שלו שגם לו זה לא פיקניק והוא עושה את זה למען העתיד שלנו.לגבי הלימודים בהתחלה סירבתי בכל תוקף, כאילו מה זה לא מספיק?! איפה אני בכל התמונה, לא ביקשתי להיות אם חד הורית, האחריות המשותפת היא של שנינו. אבל שוב לאט לאט הסתגלתי לרעיון ושוב הבנתי שאין ברירה ושהמצב מורכב יותר מהמשוואה הפשוטה שהייתה לי בראש.ופירגנתי לו שילך ללמוד, אבל בתוך תוכי מאוד קשה לי . כי לגבי יש השלכות מאוד רציניות אני לא אוכל לעשות שינוי תעסוקתי ( כי כרגע התנאים מאוד נוחים ומתאימים למצב אבל אשקר אם אגיד שאני נהנת ושזה מספק אותי), זה אומר שאני אגדל את הילדים לבד בשלוש השנים הקרובות כי בנוסף ללימודי הערב בסופשים יצטרך להכין עבודות, מבחנים, לעבוד קצת להשלים פערים וכו'.ייתכן וגם יהיה שינוי מגורים בקרוב, הכל יחד מאוד מכביד.אני אדם מאוד אמציונלי ואני צופה לא מעט קשיים גם אצלי בפנים וגם כלפי חוץ, איך עוברים את התקופה הזו בשלום? אני מאוד חוששת ממנה..........חשוב לי לציין שהוא אדם מקסים, לא איש שיחה גדול ולפעמים מרגיש לי כאילו הוא לא מצליח להכיל אותי ולהרגיע אותי כשצריך, אבל בתוך תוכו יש לו לב ענק ואני מאוד מאוד אוהב אותו ומעריכה אותו.אשמח לייעוץ ממך

חן יקרה,
יתכן, אגב, שזה הולך יחד – העובדה שהוא "לא איש שיחה גדול", והעובדה שהוא ממלא את עולמו בעבודה שלו, ועושה שם את ההשלמות לצרכים האישיים והנפשיים שלו. ואולי הוא עושה זאת כי הוא לא יכול שלא לדחוק בעצמו להספיק להתקדם כמה שיותר מהר. גברים רבים דוחים את הנישואים והילדים לשלבים מאוחרים יותר, הוא אולי לא רצה לדחות כי לא רצה להפסיד אותך, ועדיין דחוף לו להגיע לקידום שאותו הוא רוצה כמה שיותר מוקדם. יש מי שעושה זאת מתוך אגואיזם, כי הצורך האישי שלו חשוב יותר, יש מי שעושה זאת מתוך תחושת אחריות, לאשה ולמשפחה, ויש מי שמשלב את הדברים. ובכל מקרה – תמיד הרי יש לזה מחיר, כי כל דבר שעושים בא על חשבון משהו אחר שאפשר היה לעשות באותו זמן.ומה איתך? – שאלה טובה. ובעיקר, כאשר את בעיקר חוששת מעצמך, ומהטמפרמנט שלך, ומהצורך שלך למלא את הצרכים הרגשיים שלך, איתו כבן זוג ושלך כאדם הזקוק גם לחופש, אחת לזמן מה.תצטרכו לדבר יותר על זה. עם כמה שפחות תלונות, ועם יותר הבעת צורך. הסבירי לו שיהיה לך קשה, כי כך את. את לא צריכה לשכנע לוגית, ובמרבית המקרים אם תביעי את הצרכים שלך, ותסבירי מה את צריכה, ואם תציעי פתרון סביר של פשרות שלך ושלו, יש סיכוי טוב שהוא ילך איתך, גם אם זה יהיה "על חשבונו". ובתנאי שלא תעשו זאת מתוך כעס, אלא מתוך הבנה הדדית, כשאת מוותרת בדברים ובזמנים מסויימים, והוא בדברים ובזמנים אחרים. ותצטרכי להיות שלמה עם הסיכומים שלכם, גם אם לא לגמרי, אבל לא להיות במצב שבו את ממשיכה לטחון את זה לעצמך.