התמודדות עם בחירות קשות בזוגיות

אני נשואה עם בעלי שנה ללא ילדים.הבעיה שלי איתו מההתחלה היתה עצלנותו- הוא עובד בחצי משרה וחוזר הביתה כל יום בשתיים. יש לו אפשרות לעבוד בעוד מקום או להחליף עבודה אך הוא לא מעוניין-תירוציו רבים-הוא ישחק /עייף /הוא לא מוצא מקום אחר וכד'.יש לציין שאני עובדת משרה מלאה וקורעת את עצמי כל שעה ושעה כדי לעשות את כל השעות ולהביא משכורת מלאה- כי אנחנו חיבים יש שכירות מזון וכד'.ומה שהכי מרגיז בכל הסיפור-שהוא מבזבז על מה שבא לו- בגדים,מזון מהיר וכד'.ועלי-הוא לא מבזבז שקל- תמיד יש לו סיבות-הוא לא מרויח מספיק וכד'.כמו כן אחותו עשתה לה יומהולדת וקנתה לי מתנה יפה ועכשיו הגיע תורי להחזיר לה -והוא לא מעונין שאני יעשה ואקנה לה. "חבל על הכסף"זה קורה גם כשאני רוצה לקנות לי בגד לחג וכד'.יש עיצה בעניין?:

ריבקי יקרה,
את צודקת. זה מרגיז, וזה מעצבן, וזה לא הוגן, וזה מכעיס שזו הבחירה שעשית, ושהוא לא משנה את דרכו למרות שאת מנסה לכוון אותו אחרת. והקושי הוא שאם זו נטייה מהותית אצלו, את לא יכולה סתם להתאפק ולהיות נחמדה. חיזוקים חיוביים במקרה הזה צריכים להיות מאד מכוונים, אבל צריך כנראה גם להמריץ – והבעיה גם כאן וגם שם היא לדעת לעשות זאת נכון, מבלי להגביר את המתח, מבלי לשדר לו שהוא חסר תועלת, אבל גם מבלי לעודד נטייה לשקוע באי עשייה. מה שאומר שאת צריכה המון סבלנות, ולדעת ללכת בשביל העדין שבין כל הצרכים הללו גם יחד, ולהמשיך להיות מסוגלים לדבר כל העת – גם על צרכים וחולשות, ועם אמון הדדי, כדי להתחזק מהשיחות הללו.ואני חושב שאת יודעת את כל אלה, רק התעייפת קצת.