התמודדות עם בושה וחוסר ודאות

דר' אורן חסון שלום רב,הבעיה שלי קצת שונה בהבעיות של אנשים שנמצאים כאן בפורום.לפני כחודש בעלי נעצר ע"י משטרה בחשד לעבירות כלכליות. הוא נמצא במעצר כבר כמעט חודשיים. אני היתי אז בחודש 9 להריוני ולפני כשלושה שבועות ילדתי בן. יחסי עם בעלי הם יחסים מאוד טובים, אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, ויש בינינו קשר מאוד מיוחד מאז שהכרנו (לפני 6 שנים). 9 חודשים של הריון היו חודשים נפלאים כל כך חיקינו ללידת התינוק וברגע אחד כשהיתי בשבוע 37 להריוני הכל התפוצץ לנו בפרצוף! ילדתי את בני ללא נוכחות בעלי, הוא לא היה בברית מילה וראה את התינוק פעם אחת בבית משפט נתנו לו להחזיק אותו 2 דקות בדיוק! אני מדברת איתו כל יום בטלפון ורואה אותו פעם בשבוע בביקורים (דרך זכוכית מיוחדת). אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר, אני כל כך מתגעגעת אליו, ורוצה לחבק אותו, לישון לידו, הוא ממש חסר לי, אף אחד לא יכול להבין את זה. אני מנסה לחזק אותו בטלפון והוא מחזק אותי ואומר לי שלכל דבר יש סוף וגם הסיוט הזה יגמר, אני צריכה עידוד ועזרה, אני מקווה שהיחסים שלנו יחזרו להיות כמו שהיו כשהוא יצא לחופשי. אני צריכה עזרה או עצה איך אוכל להמשיך בלעדיו ולעבור את התקופה הנוראית הזאת. בבקשה תיעץ לי מה עלי לעשות איך להתגבר על הרגשות האלו, כיצד אוכל להקל על עצמי ואליו.מודה לך מראש על תשובה מקצועית.

רינה יקרה,
קשה לך ללא ספק. וקשה לך בגלל שלוש בעיות לא פשוטות. האחת היא הבושה החברתית, מה שהופך את התקופה הזו לקשה במיוחד, השניה בדרגות הקושי היא חוסר הודאות, שאין לך מושג מתי זה יסתיים ואיך, והשלישית, שמדאיגה אותי פחות, בינתיים, היא היותך בלעדיו. ואני במכוון אומר שהשלישית מדאיגה אותי פחות, כי כשלעצמה, היו דברים מעולם שבעלים יוצאים למילואים, לתקופת עבודה בחו"ל וכו', גם אם כי התקופה הזו אצלך, הולכת ומתארכת ולא ברור משכה. אבל נשים נשארות לא פעם לבד, מסיבות שונות, לפעמים מבלי שהבעל חוזר כלל, והן מוצאות את הכוח ומחזיקות מעמד ומגדלות ילדים למופת. הקושי העיקרי הוא השילוב הקשה של העדר בן הזוג עם שני הגורמים הראשונים. אמנם הזכרת רק את הגורם השלישי, אבל השילוב שלו עם השניים הראשונים הוא שמקשה עליך מאד.את שואלת שתי שאלות: האחת היא איך להתמודד עם המצב הנוכחי, והשניה היא איך לדאוג לכך שכאשר הוא יחזור הביתה, המצב יחזור לקדמותו כפי שהיה לפני מעצרו. הקושי שלך הוא הצורך לתכנן לעתיד, מבלי לדעת מתי תסתיים התקופה. כלומר, כרגע את לא יודעת לאיזה פרק זמן להכין את עצמך לחיים לבד, וגם לא איך להכין את עצמך למועד שבו הוא יחזור.בינתיים, תצטרכי לגייס כל עזרה אפשרית וכל תמיכה אפשרית של חברים ושל משפחה, שלו ושלך. מצאי לך עם מי לדבר ועם מי לחלוק את הרגשות שלך. זה ייקל עלייך מאד. ומאחר שאין לנו צפי מתי הוא יחזור הביתה, קשה לי לתת לך עצה מה לעשות בסיום, ובעיקר אם הוא יישאר שם זמן רב. אז בואי ונהיה מעשיים, ונצא, בינתיים, מתוך ההנחה שהוא ייצא בקרוב יחסית, מה שייקל עלי לתת לך עצה מיידית: את צריכה להיות מוכנה לשתי תגובות טיפוסיות במצב הזה, אחת שלך, ואחת שלו.כאשר הוא ישתחרר, ובהנחה שזה יהיה בקרוב, את עלולה להרגיש כלפיו כעס. על זה שגרם לך לכל הצער הזה, לבושה הסביבתית, לזה שהשאיר אותך לבדך, ואת עלולה בתוכך, גם אם לא כלפי חוץ, להאשים אותו בסבל שלך, גם אם את חושבת שהוא הואשם שלא באשמתו. זו תגובה טבעית, שכדאי שתכיני את עצמך לקראתה.הוא, מצידו, עלול להרגיש רגשי אשם, להרגיש לא ראוי, ולפיכך להיות חשדן ולשמור מרחק ממך. גם זו תגובה טיפוסית למצבים כאלה. זו תגובה די דומה למצבם של גברים שפוטרו מעבודתם ונשארו מובטלים. אם הם לא ראויים, ולא ממלאים את תפקידם ה"גברי" כראוי, נשותיהן עלולות לדחות אותם, או להעדיף גברים אחר על פניהם, והם מכינים את עצמם נפשית לפרידה הצפויה על-ידי התרחקות, כדי לא להפגע כאשר זה יקרה. זה לא תהליך פשוט. אם תרגישי שמשהו מכל אלה מתחיל לקרות לאחר השחרור שלו, אני מציע לשקול טיפול נפשי בהקדם.

ד"ר אורן חסון שלום רב,קודם כל אני רוצה להודות לך מכל הלב על העצות והתשובות המקצועיות.לאחר שקראתי את תשובתך הרגשתי השתפרה מאוד, טוב לדעת שמישהו באמת מבין מה עובר עלי.חשבתי על מה שכתבת ובאמת צדקת לגבי הבושה החברתית ולגבי חוסר הודאות כנראה ששני הגורמים ביחד גורמים לי להרגשה רעה (בלשון המעטה). אבל השאלה שלי היא במידה ותקופת האי ודאות תמשך זמן רב (וזה יכול להמשך עד שנה עד לסיום המשפטים ועד לגזר דין) האם אני אמשיך להיות במצב הזה עד שלא יהיה ברור מה העונש שהוא יקבל וכמה זמן אצטרך להיות בלעדיו? האם אוכל להתרגל למציאות החדשה גם במצב של חוסר ודאות?בתודה מראש רינה

רינה יקרה,
אני חושב שהדבר הנכון הוא להכין את עצמך, כרגע, לרע יותר, עד למתן גזר הדין. כלומר, שתמשיכי להיות במצב הזה. אני חושש שכרגע אין לך ברירה אלא להתרגל למצב של חוסר ודאות, כי זו המציאות שלך, אלא אם תרצי ליצור מצב של ודאות אחרת: כלומר, להחליט כבר עכשיו שאת עוזבת אותו (מה שייצור ודאות בזוגיות הנוכחית שלך, אבל גם חוסר ודאות בעניין הזוגיות העתידית שלך). חוסר הודאות שבו את נמצאת היום יגרום לך, עם הזמן, להתפתות למחשבה הזו, אבל כרגע את יודעת שזה לא מציאותי, ושאת לא רוצה לעשות את זה.

שלום רב,
תסלח לי בבקשה שאני מציפה אותך בשאלות אבל התשובות שלך ממש עוזרות לי ומשפרות את הרגשתי.קודם כל אני בטח לא חושבת אכשיו על מערכת יחסים עם מישהו אחר, זה לא מסוג הדברים שמאפיין אותי. אני אוהבת את בעלי ויודעת שאין אדם בעולם שיוכל למלא את מקומו בליבי.ולגבי החוסר ודאות שאמרת שאני צריכה להתרגל לזה כי זאת המציאות החדשה שלי, אני לא יודעת עם זה באמת אפשרי. והאם בגלל אותה חוסר ודאות מצבי הנפשי ישאר כמו שהוא אכשיו או שאפשר באמת להתרגל ולחיות במצב של חוסר ודאות ולא לדעת מה מחכה לי בעתיד ולנהל חיי שגרה כמו כולם? האם זה אפשרי ד"ר?

רינה יקרה,
זה לא קל, אבל זה בהחלט אפשרי. זה רק אומר שאת צריכה להיות חזקה יותר כדי להחזיק מעמד, כי יש לך פחות תמיכה ויציבות רגשית וחברתית, אם לא גם כלכלית. ומכאן גם מגיע הפתרון הזמני:בינתיים, תצטרכי לגייס כל עזרה אפשרית וכל תמיכה אפשרית של חברים ושל משפחה, שלו ושלך. מצאי לך עם מי לדבר ועם מי לחלוק את הרגשות שלך. זה ייקל עלייך מאד. - ואני יודע שכבר כתבתי לך את זה, בתשובתי הראשונה.