התמודדות עם בגידה ושיקום זוגי

ערב טוב,אנו זוג בתחילת שנות ה- 30. נשואים שמונה שנים. 3 ילדים קטנים שהגיעו לאחר טיפולי פוריות.לפני כשנתיים משבר "פקד " אותנו......בעלי בגד בי במשך 3 חודשים לערך. מאז עברנו הרבה, בין השאר טיפול זוגי, הצלחנו להבין בערך את הבעיה וניתן להגיד שהכל בסדר.אני , סלחתי אך לא שכחתי....בעיקר עכשיו כשמדובר על הרצון ממקום עבודתו בהחזרת המאהבת למקום העבודה של בעלי מאד לחוצה ומתוחה. יודעת שיהיה לי מאד קשה להתמודד עם העובדה שצריך לדבר או לפגוש אותה במסגרת העבודה גם כאשר זה יהיה נטו לענייני עבודה. האם אני מגזימה? האם זה נורמלי להתנתק מכל רגש מהמאהבת? פוחדת על המתח המיני שקיים בינהם- גם אם הוא מוכחש......בייחוד שאני יודעת שכאשר אישה רוצה להשיג משהו היא תעשה הכל כדי להשיגו ואף להפיל בפח ומזה אני חוששת- אמרתי את זה לבעלי בשיחה נעימה שהייתה לנו הוא ציין בפניי שיודע מה לעשות ולא יתן לשום דבר להפריע לנו.- מה דעתך?כיצד עליי להתייחס לעניין - מה יהיה הכי נכון לעשות?מה יהיה לגיטימי ולא ביקורתי ומחניק להגיד?שאלה נוספת- מאז ומתמיד יחסי המין שלנו לא היו מסעירים.......בייחוד שבאמצע היו שלוש שנים אינטנסיביות של טיפולי פוריות שבטח לא עשו עימנו חסד...בטיפול הזוגי הבהרנו שהבגידה לא נעשתה על רקע מיני........כרגע אני 9 חודשים לאחר לידה מהריון טבעי. יחסי המין לא חזרו לעצמם כלל . ישנם גילויי חיבה ואינטימיות תמיד בינינו אך כשזה מגיע ליחסי מין- משהו לא מסתדר לי...הוא לא יוזם בדרך כלל ואני לא רוצה גם ליזום, רוצה להרגיש חיזורים, שזה בא ממנו. העלתי את זה בפניו, לעיתים מסביר שעייף מאוד ובמיטה ישר נרדם......הגיוני שהגבר לא לחוץ לו יחסי מין? שהלבידו של יצר המין נמוך כל כך? מודעת לפערים בחשק המיני אך לעיתים נראה לי שאני במרחק נגיעה מוויתור על יחסי מין בינינו.......מהי המלצך ודעתך בעניין?תודה על התייחסותך ועל כך שקראת את הכל......

אמונה יקרה,
ראיתי שהשאלה שלך הוחמצה. זה קורה לפעמים, וטוב שהעתקת אותה שוב. אני מתנצל.ראי, בגידה היא ארוע קשה בעיקר לנבגד, ולכן, למרות חוסר ההוגנות שבכך, הנבגד או הנבגדת הם אלה שצריכים לעשות את עיקר העבודה הרגשית כדי להשתקם, ובתנאים שהם אופייניים לכל מעשה בגידה בנפרד. ובמקרה שלך – זו העובדה שהם ממשיכם לעבוד ביחד.אם זה לא ריאלי שהם יעבדו בנפרד (וגם "אותו מקום עבודה" יכול להיות דברים שונים – כלומר, באגף אחר באותו בניין, כאשר יש רק סיכוי קלוש להיפגש בקפיטריה/מזנון הסמוכים, או שולחן ליד שולחן, או באותו צוות הדורש שיתוף פעולה צמוד של שעות ביום), אזי אין לך ברירה אלא לסמוך עליו. הרבה תלוי גם באופן הניתוק ביניהם, שיכול ליצור ביניהם גם אוירה מתוחה (ואני לא מדבר על מתח מיני), ולא נעימה. קשה לי לדעת באמת מה קורה ביניהם.אלא שהשאלה השניה שלך אולי רלוונטית מאד לראשונה, כלומר, שכאשר היחסים ביניכם טובים, ובעיקר יחסי המין שלכם, אז יש פחות צורך לחפש השלמות בחוץ. הרבה תלוי ביכולת השיקום שלכם, כי אתם יכולים גם לקחת זאת כסימן אזהרה חמור, ולבנות מחדש את מה שנעלם בגלל השחיקה ובגלל הלחצים.לשאלתך: בעקרון, יש גברים שאינם מאד מיניים, והצורך המיני שלהם נמוך יחסית. אני לא יודע איך הוא היה קודם (ואני לא מדבר רק על תחילת הקשר, שאז תמיד יש יותר התלהבות ומשיכה), ולכן אין לי קנה מידה להשוואה. לך יש. אני לא ממליץ לך על ויתור על יחסי המין שביניכם, כי זה עלול ליצור בעקבותיו גם ניתוק רגשי.מכיוון שהקשר שלכם עבר סערות לאחרונה, אני ממליץ מאד לא להזניח, וללכת לטיפול מיני אצל מי שעוסק, במקביל, גם בטיפול זוגי. אין לי כמעט ספק שמדובר בעבודה מערכתית יותר, כלומר, לא רק בבעיה מינית נטו, אלא גם של יחסים, שהמשקעים מהבגידה שלו הם חלק מזה.