התמודדות עם אלימות מצד בן זוג

שלום,
אני חייבת עצה:\אנו נשואים כ12 שנים , יש לנו שלושה ילדים.מבחוץ ניראה כאילו אנחנו הזוג המושלם אבל בתוך הבית רקוב מאוד.זה התחיל עוד בתחילת הדרך- השתמשתי לבעלי ללא רשותו בכרטיס האשראי והוא התחיל להתפרץ עליי, שבר דברים בבית, מקלל לללא הפסקה גם ליד הילדים וצורח .בשעת כעס בעלי מאבד את העשתונות, שובר וזורק כל מה שנמצא לידו אפילו ליד הילדים, הבעיה שלי היא שאף אחד לא יודע מלבד חברה טובה שלי שנפתחתי בפניה רק אתמול וכשהוא שמע זאת הוא לא הפסיק להגיד לה כמה אני שקרנית והכפיש את שמי.במשך השנים מהפחד שהולך וגובר ומההשלכות של במידה והוא ידע היו פעמים שלא אמאתי לו את האמת ונאלצתי לשלם חשבונות או בית ספר של הילדים מכרטיס האשראי שלו וזה שאני יודעת שיש לו אפשרות, לא הייתי עושה כזה דבר במידה ולא וכל פעם מחפש סיבות לאלימות שלו.לא נותן לאף אחד לדבר והוא אפילו לא מתנצל על מעשיו , מבחוץ הוא נראה הבעל המושלם רגוע שקט ושליו אבל בבית כל הכיעור יוצא החוצה ואני סופגת אלימות מילולית . אני אישה עובדת כ10 שעות כל יום מחוץ לבית ודואגת שהכל יתוקתק, כל העול של הבית על הכתפיים שלי והוא מאוד רגוע ויודע שהכל דופק כמו שעון ואין לו שום דאגות בראש.השאלה שלי היא כזאת: אני מודעת לכך שזה לא בסדר שאני מידיי פעם נאלצת לא לספר את האמת, אבל האם מגיע לי הקללות? השבירות חפצים בבית? וההשפלה ליד הילדים.במשך הזמן גם אני מאבדת את הרגש שלי אליו ואם אהיה אמיתית בזמנים שהוא עצבני אני מאוד מפחדת. יש פעמים שלא בא לקיים איתו יחסים ואז הוא קם בצורה עצבנית בלשון המעטה ויכול לשבור את כל הבית ואף היו פעמים שזרק עליי דברים . אני חייבת עצה איך להמשיך? אני מתחילה לגבש החלטה בראש ויודעת בתת מודע שלי שבסוף נפרד. הוא בטוח שהוא צודק ולא יודע להקשיב ורק משמיע בלי הפסקה. הסברתי לו שהוא חולה וצריך טיפול, חד משמעית הוא טוען שלא. המצב הנפשי שלי ברצפה וירדתי 5 קילו בשבוע.חייבת לשמוע חיזוקים גם לטוב וגם לרע

קודם כל,את לא מבינה כמה כואב לי לשמוע את מה שאת עוברת. הייתי שם. ולא המקום הכי נעים שיש, וזה בלשון המעטה.אנחנו בני אדם, קורה שאנחנו משקרים, מאכזבים פוגעים, ובמקרים יותר חמורים אפילו בוגדים.. או דברים יותר גרועים. זה שהסתרת ממנו שהשתמשת בכרטיס אשראי שלו זה לא בסדר.. אבל לכל דבר, גם לבגידה, יש דרך להגיב. הוא יכל לומר לך שהוא כועס עלייך, שהוא לא בוטח בך.. אם הוא כל כך כועס הוא יכל גם לקום וללכת. אבל, לזרוק דברים בבית? לאבד את עצמו? זו תגובה שלא מגיעה לאף אישה ולאף בן אדםםםם! זה לא משנה אם את אישה טובה שעובדת ומתקתקת את הבית או אם את עקרת בית שלא מזיזה אצבע! אף אחד לא צריך לדבר אלייך בצורה כזו ולהתנהג אלייך בצורה כזו.במקרים כאלה, הרבה פעמים הסביבה מאוד משפיעה. בגלל שכולם חושבים שהוא הבעל המושלם אז איך יגיבו? או בגלל שכולם חושבים שאני בעייתית אז בטח ידברו עליי... אל תחשבי על מה יגידו, אנשים ידברו תמיד. תחשבי על עצמך. אין פה בכלל שאלה אם זה בסדר התנהגות כזו , את צריכה ללמוד לכבד את עצמך, ברגע שדבר כזה קורה אין טיפה של ספק שזה לא מגיע לך ! ותעמדי על זה.. אם תיפרדו או לא זה כבר שיקול שלך.. את יכולה אולי לפתור את הדברים.. זה רק את יודעת! לא חברים שלך.. לא אני, ולא אף יועץ שייעץ פה כי רק את עברת איתו כל כך הרבה זמן ואת מכירה אותו הכי טוב. מה שבטוח, זה דבר שאת לא צריכה לסבול!אני עברתי דברים מאוד קשים עם גבר מסויים שהיה בחיים שלי. הגעתי למצב שהייתי שבורה, ואפילו חשבתי שאני לעולם לא אקום מזה. פסיכולוגים, כדורים, הכל.. אבל בסופו של דבר קמתי מזה. והיום, שאני מתפללת לפעמים, אני מודה על כל מה שעברתי. כי זה בנה אותי. והפך אותי להיות בן אדם שלא מוכן לקבל משהו אחר שהוא לא כבוד. יכולים להעיר לי, יכולים לכעוס עליי, אבל הכל בכבוד.תצליחי!!

תודה לך...חיזקת אותי קצת וברור לי מאוד שאני לא צריכה לסבול.את יודעת מה עצוב בכל הסיפור?????שהואה גם עושה ברוגז עם הבית ועם הילדים ולא מועיל בכלום.בשלב זה תיאמתי לי מוד ליעוץ על מנת לראות מה אני יכולה לעשות .

שי יקרה,
יותר מאשר השאלה אם זו אלימות או לא, עולה השאלה הטבעית – מדוע עד עכשיו לא ראית זאת באופן ברור יותר כאלימות, ומדוע היססת. אני יכול לומר לך שזה קורה הרבה לנשים החיות באלימות מצד בני זוגן, שהן אינן בטוחות מה נכון ומה לא, ומה מותר ומה אסור – וזה נכון גם לנשים משכילות ומצליחות בחברה. אולי בגלל החשש להוציא דברים החוצה, ואולי בגלל הבעל שכל כך בטוח בעצמו שהוא בסדר, עד שהרצון שלך והדעה שלך מתערערים. וזה הקושי הגדול ביותר של נשים במצבך – העובדה שאת מפסיקה לבטוח בכושר השיפוט שלך, והעובדה שאת נכנעת ומוותרת על דבר שבאיזה שהוא מקום בפנים את יודעת שאת לא צריכה ולא אמורה. זו תחושה מביכה ומשפילה, ולא קל להתמודד איתה. ויפה עשית שהחלטת ללכת ליעוץ, כי את חייבת לפתוח את זה, ורצוי לגורם מקצועי שיידע לעזור לך לכוון את פעולייך, ובעיקר לקבל מחדש ביטחון בעצמך.