התמודדות עם אלימות וזעם בזוגיות

שלום,
אני בת 30 נשואה 3 שנים. בעלי באופן כללי הוא בנאדם מקסים, יש לו לב טוב, הוא מפנק, מעניק,
הוא בעל חם ואוהב, הוא לא מחסיר ממני כלום. הבעיה שלי איתו היא שבמשך כל התקופה שאני נשואה לו היו 4 פעמים של גילוי אלימות פיזית כלפיי. לדוגמא: מכות בראש, סובב לי את היד והרגל, צבט אותי חזק בירך. בפעם האחרונה הייתה לנו מריבה לא פשוטה והוא ירק עליי וחנק אותי עד כדי כך שלמחרת סבלתי מכאבים בגרון בכל פעם שבלעתי רוק או צחצחתי שיניים. המריבה שלנו התחילה מזה שהוא, כהרגלו, מדבר על המשפחה שלי בצורה לא יפה ( לועג ומעביר ביקורת), קיללתי אותו (לא מילה גסה) כשהיינו בחוץ בשכונה. הוא כעס שאני מדברת ככה בחוץ שמא אנשים ישמעו, אני מהכעס לא היה אכפת לי ואז הוא קילל אותי וירק עליי. בבית התפרצתי עליו, אחכ נכנסתי לחדר ואז הוא בא ירק עליי שוב, הטיח בי כרית בחזקה ומשם זה התגלגל למצב שהוא תפס אותי וחנק אותי חזק.
האבסורד הוא שמבחינתו אפשר להתנהג כאילו לא קרה כלום! הוא התנצל על זה. ויאללה- אומר לי שחררי!
אבל איך??????!
איך אני יכולה לשכוח ולסלוח??????!
איך????
זה כואב לי! זה מצער אותי! אני גם יודעת שזה יחזור על עצמו.
אני גם לבד בכל הסיפור הזה. אין לי את מי לשתף! אני לא יכולה לשתף את המשפחה שלי. זה יצור מהומה גדולה. אז אני אוכלת את עצמי מבפנים.
אני לא יודעת מה לעשות. ההגיון אומר לי לעזוב אותו הרי אין לנו ילדים וזה פשוט. אבל מצד שני אני יודעת שבמהות הוא בנאדם טוב. יש לו משפחה מדהימה. אולי צריך ללמד אותו. החיסרון העיקרי שלו זה שהוא לא מכיר את המושג כבוד!!! אין לו כבוד כלפיי. ראיתי זאת עוד לפני שהתחתנו אבל לא חשבתי שזה יתבטא באלימות מילולית ופיזית. ואגב, הכל התחיל באלימות מילולית! אני טעיתי כשמחלתי על כבודי ונתתי לו לבטא את כעסו בקללות.
מה לעשות?

אמנם אני "רק" קוראת פה והכתובת המתאימה היא ד"ר חסון, אבל יש פה נורה אדומה ענקית. כשריבים מגיעים למצב של סיכון חיים- את חייבת להתעורר ולצאת ממערכת היחסים הזו, יחד עם ילדייך.לא משנה כמה הוא אוהב ומפנק, עובדה היא שהוא מרביץ לך ועובדה שלא איכפת לו שהילדים שלו יישארו בלי אמא (אם הוא לא היה משחרר את החניקה?) אל תעברי על זה בשתיקה.משטרה ולעוף מהבית.

שיר יקרה,
כפי שאת כותבת, הבעיה היא לא רק אלימות פיזית. את אולי מתעלמת מיתר הדברים, אבל הבעיה היא חוסר היכולת שלו להתמודד עם מצבי לחץ, וחוסר היכולת שלו להתמודד עם מצבים שלא הולכים כפי שהוא רוצה שילכו, וחוסר היכולת שלו להתמודד עם אי הסכמה של הצד השני או עם כל משהו אחר בצד השני שלא מסתדר לו. הוא מגיב לכל אלה בכעס רב. מולך, הוא איבד את העכבות שלו, וגולש מהר מאד לזעם בלתי נשלט, או נשלט בקושי, ולפגיעה בך, בין אם היא מילולית ובין אם היא במעשים ובין אם היא באלימות פיזית.לא מספיק שהוא בן אדם טוב, ביתר הזמן. הוא אדם שמתקשה לשלוט בכעסים ובתסכול שלו.אתם חייבים טיפול מיידי. אבל מיידי. כפי שראית וחווית על בשרך, יש לאלימות נטייה להסלים, כי מעשים שעשה בעבר, ו"נסלחו" כביכול, קבע את הרף כמשהו שכבר מותר לעשות, והוא הטרמפולינה של הפעם הבאה. או ללכת קודם, ועדיף כשאין עדיין ילדים.ואם את נפגעת פיזית, את צריכה ללכת לבדיקה אצל רופא, ולהגיש תלונה במשטרה. לא כאיום (כי זה ירגיז אותו יותר באותו רגע) אלא באופן שקט, מיידי ומעשי. וכן, למרות הפגיעה בו, ולמרות שהצד המעשי של זה יהיה אולי מרחק פיזי זמני. זה הכרחי קודם כל להגנה עליך, ושנית, כי אחרת אולי הוא לא יסכים להכיר בבעיה כמשהו שצריך לטפל בו.