התמודדות עם אלימות בזוגיות

ד"ר אורן שלום,אני ןבן זוגי מאורסים ,אני מאושרת עד הגג ומחכה כבר לחתונה אך יש דבר שמעיב על הקשר ואני מפחדת ממנו מאוד.אנו יחד שנה וחצי.בכל השנה וחצי היו מקרים שהרגשתי אלימות,אני לא יודעת אם זו הגדרה המדויקת..אני אנסה להסביר...קורה לפעמים שנותנים "מכות" כאלה בצחוק כמו ביד וכו...אני מקוה שאתה מבין את כוונתי. אם אני נוהגת כך אז התגובה שלו היא פי 20.מכה רצינית. אני מנסה להסביר לו שזה לא בכוונה ואני לא פוגעת בו ושהמכות שלו פוגעות והורסות אותי.אני קטנה ממנו ועוד בחורה אז בכלל כל מכה ומכה ממנו היא רצינית.אני נסה להסביר ולהסביר וכלום...שנית גם במקרה ויכוח קשים זה קורה והוא לא מבין מה אני רוצה.אני לא יודעת איך למנוע את זה ממנו.אודה לעצתך,תודה

ליאת יקרה,
ראשית - במקרים כאלה חשוב, ובאופן חד משמעי, שלא תצרי מצבים שהופכים מכות, או מאבקים פיזיים ללגיטימיים. ברגע שאת עושה זאת, את הופכת את המגע הפיזי הקשוח, או האלים ל"לגיטימי",משני הצדדים. חשוב מאד שתיזהרי מזה. אחרי הכל, הוא באמת חזק יותר, ואולי גם עם פחות מעצורים (וזו סיבה עוד יותר טובה שלא להתחיל בזה). לכן אני מדגיש באופן ברור ביותר שהתרופה הראשונה ואמצעי המניעה הראשון הם לא לעשות שום צעד כזה או שמתקרב לזה בעצמך.ואם בכל זאת דברים כאלה ממשיכים להתרחש, למרות שאת במפורש לא מאפשרת אותם ושמה להם גבולות ברורים, ומבהירה שזה לא לגיטימי ואסור (מה שאת יכולה אם את לא חלק מה"משחק" הזה), לכו ליעוץ זוגי. כי אסור לאפשר זאת. גם עצם העובדה שתעלי את הצורך ביעוץ זוגי, כשלעצמה, כבר תחריף את האמירה שלך כאמירה משמעותית.

תודה רבה על המענה,אני מנסה לעשות אינספור שיחות והעלתי גם את הרעיון של טיפול אך כמובן שסירב ואומר שהבעיה בי ושאם אני נותנת מכה הוא אמור להחזיר.חשוב לי לציין שאני חלילא ממש לא מכה אותו,הכוונה באמת לצחוקים כמו שבני זוג ואני מקבילה את זה למשל שילד מושך בצמה של ילדה אחרת. רק שהתגובה שלו חריפה יותר עד כדי בכי שלי וצעקות שיבין שלא עושים דבר שכזה שפשוט לא עושים. מה לעשות? הוא אומר שזו "זכות לגיטמית שלו להגן על עצמו" ואני מגיבה שזה שטויות מה שמדבר ושיראה אותי ומה שעושה לי.אני מפחדת ונלחצת שבעתיד זה יכול להתפתח למשהו אחר כדוגמאת גבר מכה. אנחנו מתחתנים ואני לא יודעת איזה צעד עוד לנקוט.

ליאת יקרה,
לפי שני מכתבייך, אם אני מצרף אותם לאמירה אחת, את אומרת שאת לא יכולה שלא להתחיל ב"מכה" מדי פעם, גם אם את מכשירה אותם, לכאורה, כ"צחוקים". כאשר את לא תתחילי, כנראה גם לא יהיה לזה המשך מצידו, אלא שאת בעיקר דואגת להמשך שלו. ואני שואל את עצמי - למה כל כך קשה לך להפסיק את הדינמיקה של צחוקים של אלימות מצידך? כתבתי לך בתגובה הקודמת שלי "בשום אופן לא להיות חלק מהמשחק הזה" ותגובתך, המתעלמת מכך, אומרת לי שזה קשה לך. אני מתרשם שאת לא מאמינה ביכולת שלך לעצור ולשלוט בהתנהגות שלך, או שהאגו שלך לא מאפשר לך לעשות זאת (שזה בערך אותו הדבר, מבלי להיכנס לפרטים - ואולי קצת כן: את אולי אומרת לעצמך - איך אני אדע אם הוא למד לשלוט בעצמו, מבלי שאבדוק אותו?). אני מבין שזה קשה, אבל בזה תלוי, ככל הנראה, האיפוק שלו. את היא זו שיכולה לשלוט בזה, אם תצליחי ליצור איפוק אצלך. קשה לך, ואת לא מאמינה ביכולתך לשלוט בעצמך? - אז חשוב שתלכי לטפל בזה עם איש מקצוע. כי כאשר אין לגיטימציה למשיכה בצמה, בודאי שלא תהיה לגיטימציה לסטירה. אחרי הכל, עושה רושם שאת יכולה לשלוט בהתנהגות שלו, אם תצליחי לשלוט בהתנהגות שלך. אז תפסיקי לתת לעצמך "הנחות" ולהגיד שלך מותר, ולמדי איך להפסיק את זה כבר בצעד הראשון, במקום לדרוש ממנו לשלוט בצעד השני. הצעד השני לא יהיה אם לא יהיה גם הצעד הראשון. כל זה בידייך.אני לא מצדיק תגובה חריפה, ובכל זאת: קל להעביר אחריות על אחרים, וקשה לקחת אחריות על עצמך. להערכתי, הכל בשליטתך, אז קחי את השליטה או למדי איך לעשות את זה. תפסיקי למשוך לו בצמות, כי יש מי שמאד לא אוהב שמושכים לו בצמות, ויכה בחזרה אם שום דבר אחר לא יועיל. הקשיבי לצורך שלו. הוא אומר לך להפסיק למשוך לו בצמות, אז הפסיקי למשוך לו בצמות. כנראה שהוא לא אוהב את זה, למרות שאת חושבת שמותר לך. זהו צורך שלו, וחשוב שתכבדי אותו. מגיע לו שתכבדי את הצורך שלו, בדיוק כמו שאת רוצה שיכבד את הצרכים שלך.