התמודדות עם אכזבה וצער

אני ובעלי בהליכי גירושין ויש לנו ילדה בת שנה ותשעה חודשים.כל תהליך הגירושין היה מבחינתי "הפתעה" מוחלטת כאשר בעלי עזב את הבית בעת וויכוח וכעבור כחודש הגיש נגדי תביעת גירושין זאת לאחר ששוחננו והוא הביע מפורשות רצון לשינוי ולהמשך הנישואין.עברה עליי חצי שנה קשה מאוד בהן הייתי בדיכאון, עצובה והמומה. היום מצבי טוב יותר אם כי בכל פעם שהוא מגיע לקחת את הילדה ואני נאלצת לראות אותו שוב חוזרים ומציפים אותי הזכרונות ואני חשה געגועים מהולים בכעס ואכזבה, דבר ששוב מוביל אותי להיות ב"דאון".אני יודעת כי מטבע הדברים, היות ויש לנו בת משותפת נאלץ לדבר ולהפגש בלית ברירה ולכן אני מודאגת מכך שלא אצליח להשתחרר מהמועקה שמתלווה לפגישות הללו ולהמשיך בחיי.בבקשה עזרתכם, תודה.

גלית יקרה,
ברור לך שאת "צריכה" להתגבר על זה. וברור שהעלבון שלך משאיר אותך שם. כך גם האכזבה, ולפעמים אולי גם התקווה שאולי הוא יתחרט, שלא מתממשת. אבל זה שאת יודעת שאת "צריכה" לא תמיד עוזר.אני יכול לומר לך את מה שכבר אמרו לך, ואת מה שאת יודעת, שמה שהיה היה, ושהחיים נמצאים לפנים, ולא מאחור. אני יכול לומר לך גם את מה שעוד אמרו לך כבר, ושאת יודעת גם כן, והוא שאת "צריכה" לצאת יותר, להיות יותר עם חברים, ותחביבים, ועיסוקים וקריירה ומה לא. אבל את בעיקר צריכה להחליט לעשות זאת מבלי להסתכל לאחור שוב, ואת זה את לא מצליחה. סביר שמתישהו "זה יעבור לך" ותמשיכי הלאה. סביר, כי את לא היחידה שזה קרה לה, ומרבית הנשים במצב זה מצליחות לעשות זאת. אלא שהשאלה היא כמה זמן זה ייקח עד שתיגיעי לשם. חלף כבר זמן רב, והיית צריכה, עקרונית, כבר להיות במקום טוב יותר. את עדיין לא, ולכן, אני מציע שלא תמתיני, אלא תלכי ליעוץ פרטני מקצועי, כדי להעזר בו ולצאת מזה מוקדם יותר ולא מאוחר יותר. המחיר של לצאת מזה מאוחר הוא לא רק השנים שתאבדי, אלא גם בבטחון העצמי שאת מאבדת בדרך בכוחות שלך.