התמודדות עם אובדן: למה את מתגעגעת?

שלום,
אני בת 25 ליפני 8 שנים בערך יצאתי עם גבר 4 שנים , הוא היה אהבתי הראשונה ,וגם אני הייתי אהבתו הראשונה , והוא אהב אותי בצורה מטורפת וגם אניניפרדנו מסיבות כאלו ואחרות , ליפני 6 שנים הוא התחתן עם חברתי הטובה שהייתה דאז , ואחרי כלמ כך הרבה שנים אני עוד חושבת עליו , מתגעגעת , יש לציין שאין ביננו שום קשר היום אפילו לא דיבור לא ראיתי אותו המון שנים ,אני לא יודעת למה הוא לא יוצא לי מהראש אין יום שעובר ואני לא חושבת עליו .למה אני כל כך קשורה אליו? יכול להיות דבר כזה שהוא לא משתחרר מימני ולכן אני כיביכול "כבולה " אליו?היו פעמים שאפילו רציתי ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל המצב לא מאפשר לי . אם תוכל לתת לי עצה כלשהי ולעזור אני אשמח נורא . תודה מראש...

פלונית יקרה,
כנראה שלא אוכל לעזור לך במכתב אחד "לטפל" בזה. אבל אולי אוכל לכוון אותך לחשיבה אחרת. יתכן שאת פוחדת מכך שלא יהיה לך קשר אחר, ולכן את מתרפקת על מה שהיה, ומבכה את ההפסד, ומשחזרת את מה שהיה יכול להיות אילו. מנסיוני, אולי יותר משאת מתגעגעת אליו, את מתגעגעת לרגש שלך שהיה לך בזמן שהיית איתו. העובדה שנפרדתם מראה שהיו לכם בעיות, שאולי בגללן לא הייתם יכולים באמת להיות ביחד. קל לזכור את השיאים, ולשכוח את הנפילות. אבל בעיקר קל לזכור את הרגש שהרגשת באותם שיאים. אני לא יודע אם אי פעם תחווי אהבה באותה עוצמה. אולי גם בגלל שאת משתנה ומתבגרת. סביר שתחווי אהבות אחרות. אולי יציבות יותר, אולי טובות יותר, אבל אולי לא באותה עוצמה. ולכן כנראה שנכון יותר לזכור את הקשר ההוא כחוייה, יותר מאשר כהפסד. כמשהו טוב שהיה לך, ואולי גם טוב וגם רע שהיה לך, ושהפך אותך לעשירה יותר בזכותו.