התלבטויות בזוגיות: מה לעשות?

שלום
ד"ר אורן,אני בת 25. יש לי חבר רציני כבר שנתיים. הוא גדול ממני ב6 שנים. גרים ביחד שנה וחצי. מדברים על חתונה..חשוב לי לציין כי אני דתלשית ולפנייו לא היה לי כל קשר.הזוגיות שלנו טובה וכיף לנו ביחד, אם כי לא הכול מושלם. לדוגמא - אנחנו מאוד שונים בהרבה דברים, מעט בדעות ובדרך התנהגות לסביבה, אבל בעיקר בתחביבים - התחביבים שלנו מאוד שונים ואנחנו מתשעממים/סובלים אם אנחנו עושים דברים שהצד השני אוהב ביחד. הקטע הזה די מעצבן אבל חוצמזה מאוד כיף לנו ביחד ביומיום עצמו.מאז ומתמיד הרגשתי 'פספוס' ב-2 מישורים:1. יכול להיות שאמצא מישהו אחר, יותר טוב, בחוץ?.2. הרגשתי 'פספוס' שלא ממש הספקתי להיות 'רווקה פנוייה וצעירה' שמפלרטטת עם בנים ויוצאת להרבה דייטים וכו' (העולם הזה נראה לי מאוד מתאים לי והייתי נהנית ממנו לתקופה מסויימת, אבל כלל לא חוויתי אותו).לגבי 2- אני יודעת שלא בשביל זה שווה להיפרד וברור לי שעולם הדייטים לא בטוח כזה זוהר.לגבי 1 - זה באמת החלק הבעייתי שגורם לי להרגיש מתוסכלת לפעמים, בעיקר כשאני מכירה בנים חמודים שהייתי שמחה לצאת איתם.לאחרונה הכרתי בעבודה בחור - בערך הכי יפה שפגשתי, דתל"ש גם הוא, עם אותם תחביבים כמו שלי. והכי חשןב - אנחנו מאוד נהנים אחד בחברתו של השני, ואני יודעת שהוא ממש מעוניין בי (מכל מיני נסיבות וכו' שלא אפרט כאן).הייתי כל כך שמחה להכיר אותו יותר לעומק ולצאת איתו, נראה לי שיש לנו הרבה משותף ואנחנו מאוד נבין אחד את השני + הוא באמת באמת מושך אותי.לכן, מאז מאוד קשה לי.. אני לא יודעת מה לעשות. קשה י בכלל לחושב על מצב של להיפרד. אנחנו ביחד וטוב לנו, אני אוהבת אותו ואני יודעת שזה פשוט ישבור אותו לרסיסים ושהוא מאוהב בי 'עד כלות הנשמה'. בנוסף יש גם את כל העניין 'הביקורטי' (אנחנו חיים ביחד, חשבון וכו'..) + השמפחות שלנו שאנחנו מאוד קשורים אליהם (אני לשלו והוא לשלי). לא יודעת.. אני כל כך מפחדת אפילו לחשוב על זה, אבל מצד שני - אני לא רוצה כל החיים להרגיש 'פספוס'..מצפה לשמוע את דעתך בנושא..

אור יקרה,
בעיקרון, את יוצאת עם חבר כבר שנתיים, ונמשכת לאחר, ומתלבטת. האמת היא שאת לא באמת יודעת מה יקרה איתו. את נמשכת אליו, יש לכם יותר נושאים משותפים, אבל את לא מכירה אותו במצבי לחץ, את לא בטוחה לגמרי עד כמה הוא ירצה אותךבעוד חצי שנה, אין לך שמץ של מושג אם הסקס ביניכם יעבוד, ואת לא יודעת איך תסתדרי עם אמא שלו, ועד כמה הוא מקשיב לאבא שלו. ואם את חוששת מפספוס – תמיד אנחנו מפספסים את הלא נודע. זו בחירה שלך להתחרט על בחירות שאת עושה בחיים. אבל מה שחשוב במה שאת כותבת הוא לא הקשר האפשרי עם הבחור היפה שפגשת, אלא מה שזה אומר על הקשר הנוכחי שלך. חשבי על זה היטב: אם הוא לא טוב לך, עזבי אותו וקחי סיכון. אבל עזבי אותו בתנאי שאת אומרת לעצמך שאת מעדיפה להיות לבד על להיות איתו. לא בגלל שיש לך מישהו יותר טוב, כי את זה את לא יודעת. את רק מנחשת.המכתב שלך, אגב, דומה למכתב של מיכאל, שלושה מכתבים למטה, קראי גם אותו.