התמודדות עם אהבה לא מספקת

כתבתי לך כבר כמה פעמים כאן,ואני פשוט חייבת קצת לפרוק ואין לי מושג למה נכנסתי דווקא הנה.אין לי כסף ללכת לפסיכולוג ואני מרגישה שאני משתגעת כשאני שומרת הכל בפנים. אני יודעת שזה אולי לא מתאים לפה אבל תסלח לי, הייתי חייבת לדבר עם מישהו.כבר קראת את הודעותיי,אני והאקס כבר עוד מעט קרוב לשנה לא ביחד.אין יום שעובר שאני לא חושבת עליו.ניסיתי לצאת עם בחורים אחרים וזה לא המשיך מעבר לדייט הראשון. אני לא מסוגלת לדמיין מישהו אחר נוגע בי או מדבר איתי. וזה גורם לי לא להיפתח לדברים חדשים או בכלל לנסות.כבר חודשים שאני לא מנסה, ואני רק חושבת עליו. פעמיים בחודש אני כותבת לו למרות שהצורה בה הוא עונה לי דיי משפילה ואדישה וקרה. כמובן שלא דומה לתגובות שענה כשאהב אותי. זה גורם לי לפקפק מאוד במה שהיה ביינינו.אני מציאותית. אני מבינה שהוא לא אוהב אותי יותר,והאמת שהוא לא יצר אפילו פעם אחת קשר מאז הפרידה. הוא לא "נפל" וההתגעגע וקשה לי להבין איך זה קורה, בזמן שאני כל יום כמעט בוכה על זה.אני יודעת שאם היינו חוזרים סביר להניח שהיה קשה להסתדר והייתי חייבת לוותר על המון דברים מהחיים שלי בשביל שזה יסתדר.אבל מה אני אמורה לעשות כשאני מרגישה עדיין חסרת כל בלעדיו?אני מרגישה שאני מהלכת בעולם בלי מטרה, ושכבר מעל שנה אני סתם דמות שחיה, מבלי באמת לחיות.אני יודעת שלא חכם לתלות את החיים בזוגיות, וכמובן שאהבה זה לא הכל הכל בחיים. אבל קשה לי לשחרר. אמנם עברה שנה, אבל מבחינתי עבר יום או יומיים מאז הפרידה וההתנהגות שלי זהה מאוד באמת לתקופה ההיא.אני מרגישה נואשת ומושפלת, ושלא מגיע לו בכלל שיאהבו אותו ככה. כי מה הוא עשה בשביל זה ? או עושה?ברור לי שהוא לא רוצה אותי יותר .הבעיה תגיע כשתהייה לו מישהי ואז אני מפחדת לגלות על זה וממש להשתגע ולאבד את עצמי. אני לא רוצה להפריע לו ולחייים הזוגיים שלו, ועד כה לא הייתה לו אף אחת אז נוח לי לשלוח הודעה פעם בשבועיים גם אם זה פוגע בי. זה נותן לי כוחות להמשיך הלאה כשאני משאירה אותו בחיים שלי.זה לא טוב אני יודעת.מה אני אמורה לעשות?

לאחר שקראתי את ההודעה הבנתי שאין באמת מה לעשות. אני לא מאמינה כמובן שאפשר לפתור את זה בהודעה אחת, ואני יודעת שאני זקוקה לטיפול או לכיוון חיובי שיוציא אותי מהמצב הזה.אני מציאותית ובכל זאת מסרבת לקבל את העובדה שהבחור לגמרי התגבר.אני שומעת על פרידות ומקרים כאלה ואחרים שמי שנפרד תמיד חוזר חזרה גם אם אחרי תקופה ארוכה, גם אם רק למשפט של געגוע או זכרון. ואצלו זה לא קרה. זה מרגיש כאילו בשנייה שהוא הלך הוא מחק אותי מהקיום שלו, ובכל פעם שאני זו שכותבת לו הוא לא מתרגש אפילו מעט ולא שמח, הוא כל כך קר שזה נראה כאילו הוא על הגבול של הרצון להגיד לי לצאת לו כבר מהחיים.אני יודעת כי גם אני הייתי ככה כלפי מישהו אחר. האדישות הקרירה הזאת והחוסר התחשבות פשוט גורמים לי להבין עכשיו כמה זה יכול לפגוע.אני לא מצפה ממנו שייהיה נחמד מידי כי בכל זאת, באמת אין לו מה לעשות. אבל החוסר הבנה הזו כמה כל מילה שלו משפיעה עליי פשוט נוראי.אני בטוחה שאם הוא היה טיפה רודף אחריי או טיפה מצטער, אני זו שהייתי חזקה יותר והיה לי נמאס ממנו. כי אני זוכרת שגם לי לא היה טוב. אבל העובדה שפעם אחת אפילו הוא לא הצטער ופעם אחת הוא לא ניסה ליצור קשר גורמת לי להאחז בו עדיין כל כך חזק.אני יודעת שאחרי פרידה קורה לאחרים מה שקורה לי. אני זוכרת רק את הדברים הטובים ולא את הרעים. אני זוכרת כמה הוא היה מדהים ומשאימה את עצמי איך לא הערכתי מספיק בזמנו את הדברים שהוא עושה לי. אבל אולי הייתה סיבה לכך וכרגע היא רחוקה מהמחשבה שלי.בכל אופן,רציתי לומר שאני לא מצפה שתכתוב לי מה לעשות או באמת שיש פתרון.שנה כמעט עברה והייתי בטוחה שאהיה במקום אחר. אני יודעת שאני חוסמת את עצמי מלהכיר בחורים, וגם יודעת שעדיין לא הגיע כנראה בחור מספיק מושך מכל הבחינות שיכול לעזור לי ויכול לגרום לי להתאהב בו וההפך. זה גם עניין של מזל וכנראה זה עוד יגיע,אבל הייתי חייבת לפרוק כי לא היה לי אצל מי. חברות ומשפחה בטוחות שאני הרחק הלאה מהאקס וזה כל כך לא נכון. אבל נמאס לי לשמוע את עצמי מדברת על זה, אז בטח שלהן נמאס.תודה מראש בכל אופן.ומקווה (או שלא?) שאחזור לפה פעם בעיה עם קיטור על בן זוג חדש שאותו אני אוהבת.

קראתי את שתי ההודעות שלך והרגשתי-כמו שאת כתבת-שאי אפשר לפתור את זה בהודעה אחת.. ועם זאת, אני כן חושבת (שוב, כמו שכתבת) שאת בעיקר רוצה מקום שבו תוכלי לפרוק את התיסכול שלך מהמצב.. מקום שלא רק שתוכלי לכתוב, אלא גם שמישהו יענה לך.. (לא שחלילה הפורום לא טוב, אני חושבת שפנית לפורום הנכון! פשוט לפעמים לדבר עם מישהו אונליין נותן תחושה קצת פחות.. בודדה..)אז רציתי להציע לך לדבר עם מישהו שיקשיב לך, שלא ישפוט אותך.. ויוכל אולי להקל (ולו במעט) על מה שאת מרגישה עכשיו.. רציתי להזמין אותך לשיחה בצ'אט עם מתנדב או מתנדבת של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אומנם אנחנו לא פסיכולוגים ואני לא יכולה להבטיח שאחרי השיחה תסתכלי באופן שונה על הקשר שהיה לך עם האקס.. אבל אני מבטיחה שאנחנו נעשה כמיטב יכולתנו על מנת לנסות להקל עלייך ולהיות איתך בתיסכול ובבדידות שאת חווה..שלך מכל הלב,מתנדבת סה"ר

ושכחתי לצרף לינק לאתרסה"רנחכה לך...

מ. יקרה,
אני בטוח שכבר קראתי את הודעותייך בעבר, אבל אין לי מושג מהן, כפי שאת בודאי יכולה לנחש. כך שאני יכול להסתמך על שתי ההודעות האלה בלבד.זה טוב שאת פורקת. לפעמים זה באמת נדרש. אני מקווה באמת בשבילך שתחזרי עם קיטור על בן זוג חדש שאת אוהבת, או עוד יותר שתהיה לך אהבה חדשה שלא תצטרכי לכתוב עליה כאן, כי היא תתנהל כראוי, וכי תדעו שניכם להתמודד עם משברים, וגם שהמשברים יהיו קלים בלבד. וראוי לך שמי שתאהבי ירצה אותך לא פחות. את כותבת לו אחת לשבועיים, כי לא איבדת תקווה שמשהו ישתפר, אבל זה מגביל אותך בדרך לאהבה חדשה. לפעמים טיפול עוזר מאד, ואם את לא יכולה, זו תהיה עבורך עבודה עצמית יותר קשה - ומניסיון אני יכול לומר לך שזה קשה גם בטיפול. שיהיה לך בהצלחה, כי מגיע לך להשתחרר ממה שלא טוב לך ולהמשיך הלאה.

הייאני מזדהה מאוד עם מה שאת עוברת. לא היה לי כסף לפסיכולוג והלכתי למרכז בריאות נפש. שיש כזה בכל עיר. אני מוכנה לעזור לך אם תכווני אותי באיזו עיר את גרה. מה שאני עוברת מאוד דומה למצב שלך. והאקס גם גר בשכנות אלי אז המצב בכלל לא קל. אני נעזרת בפסיכולוג שהפנו אותי אליו דרך המרכז הזה וזה ללא עלות כספית. לפעמים נראה שאין שום דרך שונה ממה שיש כרגע אבל אני מבטיחה לך שזה לא ככה. ועצה אחרונה ממני, תדברי עם חברה טובה או עם משיהו מהמשפחה שאת מרגישה קרובה אליו ותפרקי את זה גם אם זה נראה לך לא נורמלי. זה משהו מאוד נורמלי, אצל כל אחד זה עובר בקצב אחר. יש רגישים יותר ויש פחות. צריך לדעת לא להלקות את עצמך על מה שמרגיש אצלך בלב ובראש ולשחרר. אבל חשוב שתדעי שזה לא סוף העולם, שיש המשך טוב למה שאת מרגישה, שלפני שבכלל שתחשבי על להכיר מישהו חדש חשוב שתרגישי יותר תחושת הקלה מהמצב הנוכחי.בהצלחה ותרגישי טוב

מאיה יקרה,
אני מודה לך על העזרה אבל אני מעדיף שלא תיווצר כאן התכתבות, כדי שלא יינתנו כאן פרטים אישיים.יחד עם זאת, סיוע נפשי ציבורי הוא דבר חשוב, ולכן אני מספק באתר שלי, בדף "עזרה ראשונה באינטרנט", קישור לרשימת כל המרפאות לבריאות הנפש בארץ, כמו גם לסיוע ראשוני או חינמי אחר שאפשר להיעזר בו באינטרנט או בטלפון.

אני יודעת שהנושא הוא מוכר וידוע ואולי קורה כל יום ברחבי העולם למישהי או מישהו. התמודדתי עם דברים קשים בחיים, מאוד קשים, אבל זה פשוט שבר אותי.אני אקח לתשומת ליבי כל מה שנאמר ואשקל ללכת לטיפול, אך עדיין קשה לי להודות בפני אחרים שאני נמצאת בבעיה וכנראה אני מצפה שהישועה תגיע לה משום מקום.בכל אופן, המון תודה לכולכם על העזרה והתמיכה וההקשבה,אתם עוסקים בתחום ומי כמוכם יודעים שאפילו אוזן קשבת לעיתים, לא של חברה או משפחה דווקא, יכולה פשוט לעזור לאותו אדם לעבור את היום, שבוע, חודש, חודשיים.תודה! ושתהייה לנו שבת שלום ושקט.

היי,אז גם אני מזדהה..אני מבינה לליבך, באמת באמת! גם אני רשמתי פה לא מעט פעמים על כאב אחרי פרידה.בשנה האחרונה חוויתי 2 פרידות. אחת אחרי קשר ארוך שכלל מגורים משותפים ועוד אחת אחרי קשר של חצי שנה (שנגמר לפני חודש). אני מוצאת עצמי שבורה, בלי טעם לחיים. "רודפת" אחרי האקס.אבל למדתי משהו חשוב שהוא ממש קשה ליישום אבל שווה את זה. שאת מפסיקה לרדוף שאת מפסיקה לשלוח את ההודעות ולנסות להחזיר את הבחור משהו בו נפתח.. ההבנה שלו שעברת הלאה.. ההבנה שלו שזהו ששמת את הכל מאחור..זה יגרום לו לחשוב על כל מה שהיה בינכם. מה שאת בעצם עושה זה מחזקת אותו (את לגמרי מחזקת לו את האגו) ואת מחלישה את עצמך.. (אל תביני לא נכון, זה לא שאני אומרת שברגע שתפסיקי אז הוא ירצה לחזור כן?)אבל גם את תרגישי מחוזקת!! תרגישי שהצלחת במשימה ולאט לאט תנשמי ותראי שאפשר גם בלעדיו.. זה כואב זה יכאב זה מגעיל זה עצוב- זה הכל!!!אני מבינה לליבך את עניין ה"נמאס לחברות שלי לשמוע" זה לגמרי מובן..וטוב שאת פורקת פה את הכאב.תני לעצמך זמן להחלים..(השנה שעברת בגלל כל יצירות הקשר גרמו לפצע להעמיק) את חייבת להחזיק את עצמך חזק חזק חזק ולא ליצור קשר איתו בכלל וזו תהיה התקופה הכי קשה והכי כואבת ואז לאט לאט הפצע יגליד ובסוף אני מאמינה שהוא יירפא!אני איתך, אני מחזקת את ידך. ואני אשמח לדבר אם תרצי (אפשר לפתוח מייל מיוחד ככה שאף אחד לא ידע את זהותך/זהותי)בהצלחה יקירה!!!