התמודדות עם אבדן ויחסים מורכבים

יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אני אנסה לגעת בנקודות העיקריות.אתחיל בזה שאני מאוד אוהבת את בן זוגי ועברנו תקופה מאוד קשה ונכון לעכשיו עדיין עוברים. אנחנו יוצאים קרוב לשנה, אני בת 20 והוא בן 34. מבחינת בגרות רגשית ונפשית לדעתי הכנה, אני במקום הרבה יותר גבוה ממנו. לאחר כארבעה חודשים גילינו שנכנסנו להריון, לאחר התלבטויות שלו שבהן לא התערבתי יותר מידי, נתתי לו את המקום שלו להחליט. רצינו להפיל, החלטנו להשאיר ושוב להפיל ולבסוף להשאיר, קבענו תאריך לחתונה, חילקנו הזמנות ולבסוף לקראת חודש רביעי, גילינו 70% סיכון למום בעובר, פחדנו נורא והחלטנו שצריך להפיל. יום למחרת הוא הלך וביטל את החתונה מאחורי הגב שלי, כעסתי נורא, ארבעה ימים לאחר מכן עברתי את ההפלה ואת אחת החוויות היותר מזעזעות שחוויתי בחיי. הייתי בדיכאון, לא אכלתי, לא ישנתי, לא תפקדתי, לא תקשרתי, רק בכיתי כל היום ולא יצאתי מהמיטה. כל נסיון שלו להתקרב אלי הוביל לכך שנגעלתי ממנו ורק רציתי שיתרחק, הרגשתי שהוא פגע באמון שנתתי בו ובזמן שהייתי כל כך עסוקה בעצמי ובלהחזיר לו לא שמתי לב אליו ולאיך שהוא שוקע הוא עצמו בתוך דיכאון. לאחר ההפלה ניסיתי לחזר, מעט להתקרב ולהחזיר קצת אהבה לקשר הזה, בעיקר כי גם אני הייתי זקוקה לה מאוד. ההפלה הייתה קשה גם לו, הניתוק הפתאומי שלי ממנו, הוא הרגיש גם נטוש. נכון להיום אני חזרתי לאמא שלי לאחר שהיינו גרים יחד, אנחנו כבר שבועיים לערך בקשר לא קשר. הוא לא מאמין בי, לרגעים כשהוא נפתח הוא מספר על כמה שהוא מדוכא וכמה שהוא אומלל וסובל, אני אומרת לו אין ספור פעמים שאני כאן תומכת בו ואוהבת אותו ושאנחנו נשרוד את זה ובכל רגע ובכל שניה הוא יכול לצלצל אלי ולדבר איתי.הדיכאון גרם לו להתנתק כמעט לגמרי, הוא מספר על כמה שהוא מתגעגע ועל כך שברוב הלילות אני חסרה לו והוא צריך אותי, יחד עם זאת הוא מרחיק אותי ובודק את הנאמנות שלי כלפיו כמעט ככל יום.לדוגמה אני יכולה לקבל פתאום הודעה, כשהמצב רגוע, הוא ינסח אותה כך: "הנה הפרצוף האמיתי התגלה, איזה טיפשש הייתי שבאמת האמנתי לך ורק שתדעי! רציתי לחזור אלייך ולהיות איתך. אל תשקרי לי ציפור קטנה לחשה לי שהיית עם מישהו בלילה שליטף וחיבק אותך אצלו במיטה שעות..." וזו הודעה מפוברקת לחלוטין, לאחר שאני מתאמצת כל כך להסביר לו שזה לא נכון ומבהירה לו חד משמעית שאני שלו ורק שלו, הוא נרגע ואומר שהוא "בקריז כועס על כולם ומסתגר" אני מסבירה לו שאני אוהבת אותו ושיפסיק לחשוב שטויות, מסבירה שאני לא שופטת אותו או כועסת הוא שולח "אתמול רציתי לחבק אותך, מקווה שיעבור מהר" והשיחות האלו מתישות אותי נפשית, כל כך הרבה מאמץ ואנרגיות אני משקיעה בלהרגיע אותו. אני מאוד רוצה לעזור לו עם החרדות הבלתי מוסברות שלו, עם הדיכאון.ד"ר אם טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי היה אפשרי במקרה שלו, לא הייתי מתייעצת בפורום הזה. הוא בשום פנים ואופן לא רוצה ולא מעוניין. הלכתי גם אני לטיפול זוגי בעצמי. עדיין, אני מרגישה מתוסכלת כל כך שאני לא מצליחה להביא אותנו חזרה לנקודה הטובה שלנו. לא קשור להריון ולא לחתונה, נטו לזוגיות.

חשוב לי להוסיף שנכון להיום אין ביננו סקס כי אנחנו אמנם בקשר יומיומי, אך לא נפגשים בכלל קרוב לשבוע. הסקס ביננו והחיבור האינטימי תמיד היה טוב ואפילו מצוין.

הודיה יקרה,
את מספרת סיפור עצוב של אבדן, ושל קושי רב ביכולת להתמודד איתו. בן זוגך נלחץ בקלות, נכנס לפאניקה, ופועל על חשבונך ובעניינים הנוגעים גם לך, מבלי ליידע אותך. הוא נכנס לדיכאון כשאת היית בעצמך באבל (על העובר, על החתונה), ולכן לא ראית זאת. הוא נפגע מהנטישה שלך, ואיבד בך אמון, את איבדת אמון מהנטישה שלו ומהפעולה החד צדדית שלו, וכך היחסים שלכם נראים עכשיו.את מנסה לשקם את עצמך דרכו ודרך האהבה שלך אליו, אבל חוסר היציבות שלו, וחוסר היכולת שלו להתמודד עם הקשיים והכאבים והאבדן, ועם הכעס הפנימי של עצמו (ואני חושב שהוא גם כועס על עצמו ועל פעולות שעשה או לא עשה), מערערים את היחסים ביניכם.את בת 20. הוא בן 34. לדעתך, את הרבה יותר בוגרת רגשית ונפשית. ואת חושבת זאת כאשר הוא 14 שנים מבוגר ממך. אולי את צריכה לשקול מחדש את היחסים שביניכם, כי את צריכה לשאול את עצמך אם זה באמת מה שאת רוצה?אני מבין שאת אוהבת אותו, אני מבין שהאבדן דווקא מחבר אותך אליו, ושאת מנסה לשקם את עצמך דרך החיבור אליו. קל לראות את זה. אבל אני לא משוכנע שזה נכון. אבל את הולכת ליעוץ זוגי לבדך, התייעצי היטב ושאלי את עצמך היטב איך משנים משהו. אחרי הכל, יש לך ייעוץ כרגע עם איש מקצוע שמכיר, דרכך, את המצב היטב, ואותך היטב ואותו דרך מה שאת מספרת. קשה לי להניח שאני יכול לתת לך יותר.