התלבטות לפני פרידה: מה הסיבות להישאר?

שלום,
אני נשואה כבר שנתיים, בהיריון ראשון חודש חמישי.
הכרתי את בעלי לפני 6 שנים, מאז ומתמיד עברנו בעיות ומשברים קשים בזוגיות, הכל היה בעיקר בגלל אמא שלו והאחיות השתלטניות שלו. הוא שבוי לאמא שלו ולהוראות שלה, אין הרגשה של גבר לידי אלא ילד מפוחד מאמא שלן ורק רוצה לרצות אותה, גם מבחינת כסף ומתנות וגם מבחינת זמינות בשבילה 24/7 וגם מבחינת טלפונים והתכתבויוץ בלתי פוסקות בין ארבעתם כל הזמן.
חשוב לי להגיד שאין לנו בית עד היום, גרים בשכירות, אין לו רכב על שמו וכל העזרה הכספית וההעברות באות על חשבון מימון הצרכחם של שנינו.
יש ביניהם תלות חולנית, השתלטות על החיים והתערבות בפרטי פרטי בזוגיות שלנו מה שגרם להמון משברים בזוגיות, זה התחיל מדחיית תאריך החתונה שלנו חודשים ארוכים בגלל התירוצים שלהם ונמשך אחרי זה לביטול נסיעות ותוכניות שלנו כי סתם בא לה להזמין אותנו בשבת פתאום, יש לנו כלב, כל פעם שהוא יוצא איתו שעה שבה הוא מבלה בטלפונים איתה, הןא חוזר הן אדם עחר רוצה לדחות איזה תוכנית או לחוץ בגלל.
היא מתנהגת איתו כמו חברה שלו, כל הזמן נותנת לו הרגשה שהיא עצובה ורגשות אשם ומסננת אותו והוא משתתק לגמרי עד שהוא כן נכנע ועושה מה שהיא רוצה, אני תמיד יוצרת המפסידה והיא והבנות שלה בהרגשת ניצחון שהוא נשוי ועוד מעט יש לו ילדה ועדיין פוסל אותי לגמרי בשבילן.
הוא מפחד מהן פחד מוות,גם עם ההורים שלי הוא יושב מפוחד כי הור מפחד שאמא שלו תדע שהוא איתנו או שבטעות נפרסם לו תמונה או סטורי ואמא שלו תכעס.
אני בחודש החמישי להיריון, לפני חודש הזמנתי עוגה כשי שנופתע רק שנינו עם המין של העובר, היא ידעה מזה התקשרה אליי ועליו לפני שקיבלנו את העוגה והתעקשה כבר לדעת מה המין, הוא גם נלחץ וביקש שנידע לפני למרות שכבר תכננץי ושילמתי עבור עוגה, הרסה לי את הכל, התקשר לרופאה ואמר לאמא שלו מיד. המדפחה שלו ידעה לפניי מה המין של העובר שיש בתוכי, רק אחרי שהיא ידעה ונרגעה והרסה לי הכל, הוא נרגע. הרגשתי מושפלת שמישהו משתלט עליי מרחוק.
כל הקטעים האלה נמשכים עד בתחילת השבוע הזמינה אותו ביחד עם שתי האחיות (יש לו עוד אח אגב) לארוחת ערב אצלה בבית כי הבעלים של שץיהן היו בעבודה אותו הלילה, הוא תכנן זאת איתן בלי להזכיר לי בכלל ובתיאום איתן, כאילו אני לא קיימת, כעסתי מאוד והוא התעצבן והרביץ לי על הראש ומשך אותי חזר בידיים והכאיב לי מאוד עד שהתחננתי שיעזוב אותי כי אני בהיריון, שחרר אותי בסוף כשאני בוכה על הרצפה והמשיך כאילו לא קרה כלום, התלבש שם לו בושם דיבר עם אמא ויצא.
לקחתי את הדברים שלי מייד וזהו נסעתי לבית של ההורים שלי, אחרי יומיים שלח לי הודעות רעות וקשות שאני אשמה ואני גרמתי לזה ועכשיו הלכתי להורים להתבכיין ונמאס ממך ומההיריון שלך, בטח שלא התייחסתי, הוא מתקשר אליי מדי פעם, גם לאמא שלי ואנחנו בכלל לא עונים ולא מתייחסים.
מאוד כואב לי שגם כשאנחנו מחכים לבת, העדיפות שלו זה אמא והאחיוות ונותן להן להשתלט עלינו ובנוסף העז להרים עליי יד! אני מאוד כעוסה וכואב לי על עצמי והילדה אבל אני בטוחה שזאת התחלה של סגרה של קללות והרבצות, אני החלטתי להתגרש ממנו, אשמח לייעוץ.

אננה יקרה,
שמעתי ממך המון סיבות למה להיפרד ממנו. לא שמעתי סיבה אחת ממך למה להישאר איתו. ברור שאת פגועה, מאוכזבת, כועסת, אבל האם זה אומר שאין אף סיבה להישאר איתו?אגיד לך למה אני בטוח שזה לא המצב – כי אם זה היה המצב, לא היית צריכה לכתוב לי. היית פשוט מחליטה. ובעצם, אולי החלטת? כי את מסכמת את פנייתך "אני החלטתי להתגרש ממנו, אשמח לייעוץ" – אם זה ייעוץ לשאלה איך עושים את זה? הרי זו שאלה לעורך דין ולא אלי, אבל פנית אלי, ואני מניח שזה אולי כדי לשאול אותי "האם לעשות את זה?"לכן, אם כתבת לי, אני יכול להבין מזה שאת מתלבטת, אבל האמת? – אין לי מושג למה חוץ מהמובן מאליו: שאתם נשואים ועומדים להיות הורים ביחד. את כותבת לי על הקשיים, ואם אני באמת יוצא מתוך ההנחה שאת מתלבטת (ולכן פנית אלי), אני רואה את זה כאילו שאת כותבת לי: בבקשה, תן לי סיבות להישאר איתו, או פתרונות כדי שנוכל להיות ביחד באופן תקין וסביר. אלא מאחר שלא נתת לי סיבה אחת שבגללה את חושבת שכדאי לך להישאר איתו, את משאירה אותי רק עם ניחושים. אולי, אני יכול לחשוב לעצמי, אולי הוא אדם טוב, לולא הלחצים האלה, ואני רוצה לדעת אם יש תקווה בלי זה. אולי כי בסך הכל הוא מאד משעשע, מפרנס טוב, מחוייב, הכי חתיך בסביבה, האינטימיות בינינו מופלאה, הוא יהיה אבא נפלא לילדים שלנו, ואני אוהבת את הזקנקן הקטן שיש לו (את רואה, כשלא כתבת לי כלום, אני ממציא).גם לא נתת לי כלים לשכנע אותך שיש סיכוי לביחד טוב יותר במובן האישי והמשפחתי. אם כל הזמן הוא שפוט של אמו ושל האחיות שלו, אין ממש סיכוי. אם לפעמים, גם כאשר זה נדיר, את רואה שהוא כן עושה מאמץ להתחשב גם בך, גם כאשר יש עליו לחצים מהצד השני, אז אולי כן יש סיכוי, ורק צריך להתחיל לחפש איך לממש אותו.אני חושב שאת רואה בארוע הפיזי ביניכם חציית גבול, ולכן עזבת את הבית. אלימות היא אכן חציית גבול. אני רק רוצה לשאול בעניין הזה: כתבת שכעסת מאד. כדי לייעץ לך, הייתי שמח להבין מהם הגבולות שלו. כלומר, למה הפעם הוא עשה משהו שלא עשה קודם? במה הכעס שלך התבטא? מה אמרת לו? מה עשית לו? – אני לא מתכוון להצדיק לרגע אף מכה שהוא נתן לך, אבל הבנת הגבולות שלו חשובה כדי לדעת מה אפשר לעשות.

תודה רבה על התגובה!

הוא אכן בן אדם טוב ואוהב אותי אין ספק, אבל מה זה עוזר לי כשהוא כל הזמן שבוי ללחצים שך אמא שלו שלא נותנת לנו לנשום. אני מתקשה אפילו לפרסם לנו תמונה למשל, כי היא תתחקר אותו מתי זה היה ולמה לא אמרת?
אין לה גבולות.

לגהי שאלת הגבולות, הוא כן יודע לשים גבולות כשזה מגיע אליי, לא לגעת בטלפון ובהודעות שלו, לא מדבר מולי כמטע בטלפון, אסור לי להעיר שאמא שלו יותר מדי מתערבת לנו בחיים ורק חסר שתיכנס לנו למיטה. מצד שני הוא מפחד מאמא ובחיים לא שם לה גבולות, לא לה ולא לאחיות שלו. הוא מרשה להן לקבוע הכל ולהתערב בהכל.

גם בתחילת ההיריון כשהייתי במצב הכי קשה של הקאות, היה עוזב אותי כל סופ"ש לבד ונוסע להורים כי האחיות שלו שם ורוצות שיבוא, לא יכול להגיד להן לא בכלל, אפילו אם אני צריכה אותו.

לאמא שלו ממש כיף ככה, הוא מפנק אותי ומפצה אותה על זה שאני בהיריון, כאילו יש לו רגשי אשם כלפיה כי אני בהיריון וכל הזמן הוא הכל כדי להוכיח לה שאת הראשונה והעדיפות היא רק את. ורק כשהוא חוזר הביתה נהיה רגוע כי היא נרגעה ומתחיל להתנצל ולהיות לידי. ואני יודעת שהיא חזקה ורעה ומנצלת אותו ומדובר ביחסים חולניים כולם פחד, אז אני סולחת וזורמת יום אחרי.

אין ספק שהוא טוב לבד, אבל אינו גברי מספיק כדי להפסיק את ההשתלטות הזאת.

לגבי המקרה האחרון, אכן התעצבנתי שהוא קובע תוכנית עם אמא והאחיות שלו, בלי שמעדכן אותי ואני מגלה רק אחרי שהן כותבות בקבוצה של המשפחה שהן מחכות לו שיגיע. הוא התעתבן שגיליתי וניסה להכחיש והרביץ לי תוך כדי קילל גם.

אני עדיין אצל ההורים, הוא חי את החיים כאילו לא קרה כלום, אפילו חזר לפרסם תמונות בחשבון שלו באינסטגרם (אחרי שנה שלמה), בקבוצה של משפחתו מפרסמים לו תמונות שהוא שם ביומיים האחרונים, לא אכפת לו מכלום.

בטח שאמא שלו מרגישה שיש בעיה, אבל היא מנצלת זאת כהזדמנות שיבקר אצלה, לא שתגיד לו שידאג לשלום בית ולאשתו ההרה, להפך. היא צריכה יחס ממנו.

היא עושה לי חיים קשים, וזה שהוא העז להרביץ לי, כשאני בהיריןן, לא נותן לי אופציות אחרות להתנהג. אשמח שתגיד את דעתך עכשיו??

אננה יקרה,
תודה שננת לי עוד מידע, אבל ענית לי רק חלקית. אני כן ממשיך ולומד שעדיין לא ויתרת עליו, למרות שאת פגועה וכועסת מאד.אני יכול לכתוב לך: שמעי, אין לך מה לעשות איתו, זה אבוד, זה נורא ואיום שהכה אותך, וזה הזמן לעזוב אותו. מאד קל לומר את זה, אני לא בטוח שיהיה לך מאד קל לבצע את זה. את רוצה אולי שאצדיק אותך, אולי כדי להרגיש עוד יותר צודקת בעצמך, ואולי אפילו כדי שתקבלי עוד כוח כדי להחליט להתגרש. אולי אני טועה, אבל אני לא לגמרי בטוח שזה מה שאת רוצה. אני חושב שמה שהיית רוצה באמת זה שהוא יתאפס, יבקש ממך לחזור ולהיות ביחד, ותרחק מההשפעה של אמו.אתם במצב לא טוב. אין ספק בזה. אולי שווה לנצל את זה כדי לעשות שינוי לטובה. בעצמכם, אני לא בטוח שאתם יכולים. אתם כבר מנסים הרבה זמן וזה כרגע רק החריף, ועוד כשאת בהריון. אני חושב שזו הזדמנות לומר לו שאת רוצה שהדברים ביניכם יסתדרו, אבל גם לומר לו שהיות שקרו דברים יוצאי דופן, חשוב מאד ללכת לטיפול. כי בלי זה, אתם תמשיכו להישאר באותו המקום. את לא צריכה לומר לו שבטיפול הוא ילמד להתרחק מאמא שלו, כי אם זו תהיה המטרה המוצהרת שלך, אולי הוא לא יבוא. אבל את כן יכולה וצריכה לומר לו שאתם צריכים ללמוד להסתדר ביניכם, וללמוד לא ליפול לבורות שנפלתם אליהם, וכדי לקבל את הביטחון הזה, את רוצה שתלכו לטיפול.