התלבטות בנישואין: מה לעשות?

שלום
דר' חסון,אני בת 30 ובן הזוג שלי מבוגר ממני בשבע שנים. אנחנו יחד שנה וחצי. בשנה הראשונה גרנו בנפרד (למרות שבפועל שהינו כל הזמן אצלו ואני פשוט המשכתי להחזיק את הדירה שלי) ואחרי שנה עברנו לגור יחד בדירה שלי (בהתחלה זה היה פתרון זמני ולאחר כמה זמן החלטנו שזו החלטה נכונה מבחינה כלכלית). המעבר לגור יחד לא היה טבעי. חיכיתי זמן רב עד שהנושא יעלה מכיון שהחבר שלי אבל מכיון שזה לא עלה, נאלצתי להעלות אותו בעצמי. בסופו של דבר לאחר שהבהרתי שאו שאנחנו עוברים לגור יחד או שלא נוכל להמשיך את הקשר - עברנו לגור יחד.מאז שאנחנו גרים יחד אני מרגישה הרבה יותר בטוחה ומערכת היחסים שלנו הפכה לנעימה, כייפית ואוהבת. בשבועות האחרונים הרגשתי שחבר שלי מתחיל להתרחק ממני וכל הזמן שאלתי אותו מה קורה. הוא אמר לי כל הזמן שהוא מוטרד מאוד מהעבודה וכד' ורק כאשר שאלתי אותו שוב לפני מספר ימים הוא אמר לי שהוא מוטרד מ"מה יהיה איתנו הלאה".הוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד ("שכן אחרת הוא לא היה איתי") אבל הוא לא בטוחה שהוא רוצה להתחתן איתי. כשהתחלנו לדבר על זה הוא אמר שהוא מבין ששנינו כבר לא צעירים ואנחנו כבר שנה וחצי יחד ואי אפשר להמשיך ולמשוך את זה... צריך לקבל החלטות. כשאני שואלת אותו מה מפריע לו (כדי שנוכל לדבר על זה ואולי לפתור דברים) הוא לא יודע מה להגיד לי ופשוט אומר שהוא לא מרגיש בטוח ש"זה זה" וחושש שאולי אנחנו לא מתאימים ב-100% ואם אחרי שנה וחצי הוא לא בטוח ש"זה זה" אז זה אומר משהו. הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה אבל כשהצעתי שנהיה כמה זמן בנפרד - כדי שכל אחד יחשוב- הוא פסל את הרעיון ואמר שאין לו צורך בזה.רק לצורך התמונה הכללית - בתחילת הקשר שלנו חשבתי שאנחנו אנשים שונים והיו לנו כמה פערים שהיינו צריכים לגשר עליהם (אופן הבילוי שלנו, היחס לכסף וכד') אבל אני חושבת שמבחינת דרך החיים והשאיפות שלנו אנחנו מתאימים מאוד. עם הזמן התקרבנו ואני מרגישה שאנחנו כבר הרבה פחות שונים כי לאט לאט הבנו מה כל אחד מאיתנו מחפש ואנחנו מתגמשים אחד לקראת השני. אני אוהבת אותו, נמשכת אליו, סומכת עליו ומעריכה אותו (והוא יודע שאני מרגישה ככה וגם אומר שהוא מרגיש את זה).חבר שלי בן זוג אוהב, תומך, אכפתי ודואג. אני חושבת (וגם אמרתי לו את זה) שמתחילת הקשר שלנו הוא לא נתן את כולו ותמיד שמר כמה קלפים קרוב לחזה (הוא לעומת זאת בטוחה שהוא היה כל כולו בתוך הקשר). מבחינתי (והוא יודע את זה) אני רוצה להתחתן איתו, אם כי זו החלטה שגם קצת מפחידה אותי.ועכשיו לשאלתי- מה עושים במקרים כאלה? האם אני צריכה להבין מדבריו שכנראה הוא לא בטוח לגבי וכרגע אנחנו סתם מורחים זמן? האם יכול להיות שהוא סתם מפחד או מבולבל? (אגב, כששאלתי אותו הוא לא פסל את האפשרות הזאת) האם אני צריכה להרפות, להמשיך להתנהג כרגיל ולחכות שזה יגיע ממנו? האם מקרים כאלה יכולים להסתיים גם בטוב (כלומר, שבסוף הוא יחשוב עם עצמו ויגיע למסקנה שאני ה- אישה של חייו?) האם אני יכולה לעשות משהו שיגרום לו להגיע למסקנה כזאת? ניסיתי לדבר איתו על הנושא אבל כל פעם שאני מבקשת ממנו שיגיד לי למה הוא מרגיש שזה לא "זה" הוא אומר שזו פשוט הרגשה, הוא לא יודע להסביר את זה. אני מאוד מודה לך מראש, עלמה.

עלמה יקרה,
מסובך. כי לו היה הכל ידוע, ולו הצרכים שלכם היו דומים, ולולא היו לכם חששות בעניינים הללו, הכל היה באמת פשוט. לכן, אין כאן עניין ברור. אלו הם החלטות שלכם. את צריכה את ההחלטה שלו, וברור שאם הוא יידע שהוא רוצה את הנישואים איתם גם הנישואים שיבואו אחר-כך יהיו ממקום ובמקום טוב יותר מאשר אם הוא ירגיש כפוי, בגללך. ובאמצע – קיימת האפשרות שיעשה זאת כי הוא רוצה שאת תהיי מאושרת, וכי את רוצה. וגם זה מספיק טוב.והקושי קיים בעיקר כי את לא יודעת היכן הסיכוי שלך למצוא את האושר שלך, ואת הזוגיות הטובה, רב יותר – עם מי שרוצה אותך, ולא ברור עד כמה, ואולי ירצה יותר עם הזמן, אולי... או אם תתחילי מחדש לחפש מישהו אחר שירצה אותך, ושאת תרצי אותו לא פחות, ואי הודאות בשמיים. מסובך, אבל אין לי פתרון קסם. אני רק יודע שכאשר טוב בקשר, לא רוצים להפסיד אותו. ואת לא יודעת מה לא טוב לו מספיק. וגם, כי אולי את רוצה אותו (ואולי גם הוא אותך) בתנאיםמסויימים, ולכן המצב הנוכחי מפחיד את שניכם. בעיקר תארתי את המצב, כי אין לי פתרון.במקרה הצורך, ולעיתים קרובות במצבים דומים לשלכם, מגיעים אלי זוגות צעירים כדי להתלבט ביחד, ובעיקר – ללמוד להתמודד עם הפחדים ועם הניגודים ועם הליקויים המסויימים בתקשורת. כלומר, גם יעוץ זוגי הוא אפשרות.