התלבטות בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני מתחבטת כבר מתחילת הנישואים האם להתגרש.יש לי שני ילדים קטנים ואני מוכה מילולית ונפשית. אני יודעת שהדבר הנכון עבורי ועבור ילדיי, הוא להתגרש.לפני כשבוע אזרתי אומץ, ואמרתי לו שאינני אוהבת אותו. בהתחלה הוא לא כל כך האמין. לאחר מכן, כתבתי לו מכתב בו הבהרתי את עמדתי, שאני לא מוכנה לסבול יותר את התנהגותו כלפיי, ושאם הוא לא יצליח להשתנות, אז לא אוכל לחיות איתו יותר. כתבתי שרע לי איתו ורע לי בביתי, וגם אמרתי לו שנראה לי שיהיה לו קשה להשתנות אבל שאני גם לא שוללת את זה על הסף.לאחר שקרא את המכתב אמר שהוא מבקש סליחה וינסה כמה שהוא יכול להתנהג יפה, וכעבור כמה ימים הוא ביקש שאגיד לו באמת מה אני מרגישה כלפיו, אמרתי לו שלפעמים אני מרגישה שאני לא אוהבת ולפעמים אני לא יודעת, ושאם אני לא יודעת זה כנראה מראה שלא.בעקבות זה, אמר שאם אני לא אוהבת, הוא יעזוב את הבית בשבועות הקרובים. ואכן הוא עזב כעבור יום. אני יודעת שהוא עושה את זה בגלל האגו שלו וגם בגלל שזאת מניפולציה, הוא לא באמת רוצה שניפרד, הוא חושב שבדרך זו הוא ישפיע עלי. אני דווקא מרגישה טוב בלעדיו. אני יודעת שיש לי כאן פתח לצאת מהנישואים האלה, אבל אני אמרתי לו עוד באותו היום כשהוא יצא, שלא אני אמרתי לו לצאת, ושאני מוכנה לתת צ'אנס אמיתי נוסף.האמת שאני כמעט בטוחה שהצ'אנס הזה לא יעזור ליחסיינו, אבל כנראה שאני עושה את זה כדי באמת להראות לו שאני בסדר איתו, ואולי גם הוכחה נוספת לעצמי שבאמת ניסיתיהכל. למרות שעברתי איתו מספיק סבל ולא באמת דרוש לי ניסיון נוסף.אודה לך מאד על דעתך בעניין..

נועה יקרה,
את בשלב של התלבטות. טוב לך ורע לך, וגם עם הלבד, טוב לך, אבל גם רע לך, לפחות בגלל רגשי האשם אם לא בגלל דברים אחרים.את פגועה ממנו ולאורך זמן, והפגיעה הזו מפריעה לך לבחון אם יש בך עדיין אהבה ומשיכה אליו, לו היה מפסיק להתעלל בך רגשית ומילולית. בסופו של דבר, אמרת לו משהו שלא היה ברור לגמרי. אמרת לו שאינך אוהבת אותו, אבל לא אמרת לו שאת רוצה להיפרד. אולי אפילו להפך - אמרת שהוא צריך להשתנות, ואז תוכלי להמשיך לחיות איתו, אבל גם שאת פסימית לגבי היכולת שלו. האם היציאה שלו מהבית היא משחק כוחות איתך כדי לראות מה את רוצה? האם הוא מתקשה להאמין שאת מוכנה לחיות בלעדיו, ומנסה לגרום לך להתחנן שיחזור? אולי. אלא שאת פסימית לגבי היכולת לשנות אם "תתנו לזה צ'אנס", ולכן, כשאני חושב על מה שנכון לעשות עכשיו, אני חושב שכן אפשר לנצל את המצב הזה כדי למנף שינוי, אבל גם ליצור מצב שבו שינוי כזה יהיה החלטה ברורה יותר ומחייבת יותר של שניכם. ואני חושב שהאפשרות הטובה ביותר לעשות זאת, היא דרך ייעוץ זוגי. תוכלי אולי לעשות זאת לבדך, אבל זה יהיה מאבק כוחות שיש בו הימור, קצת כמו פוקר, והסיכוי להצליח בו באמת קטן, כי כרגע שניכם מוכנים להמר על הרבה, כלומר, על הזוגיות שלכם ועל חיי המשפחה שלכם. יעוץ מקצועי יהפוך את התהליך ליותר מבוקר, ופחות נפיץ, ולכן ייתן לזה סיכוי ממשי יותר.

תודה על התשובה.אכן לא אמרתי לו שאני רוצה להיפרד, אך הוא מרגיש את זה ומפחד מזה (הוא אמר לי), אך כן אמרתי לו שהחלטתי באופן סופי שאני לא מוכנה לחיות איתו יותר אם הוא לא ישתנה, לא מוכנה לספוג יותר אלימות.הוא באמת יצא מהבית בגלל אגו, משחק כוחות ורצון שאגיד לו לחזור.אני בתוכי מרגישה שאני פשוט מכינה את הקרקע, כדי שכשבאמת יגיע היום להיפרד, תהיה לשנינו הכנה נפשית מוקדמת.האמת היא שאני גם מרגישה, שאפילו אם יצליח להשתנות, מה שסיכוי נמוך שיקרה, אני בכל זאת כבר לא ארצה אותו יותר.יש לי עדיין משיכה פיזית אליו, אבל לא בצורה מטורפת, פחות מההתחלה.לצערי אני יודעת שכבר אינני אוהבת אותו. רק רגילה אליו, איכפת לי ממנו ולא רוצה לעשות לו רע, אבל אני חייבת לחשוב על עצמי לפניו ולא לרחם עליו.מה אתה חושב?..

נועה יקרה,
אני מקבל ממך מסרים כפולים, עם נטייה שלך להיפרד. העובדה שהמשיכה הפיזית שלך אליו אינה "מטורפת" כפי שהיתה בהתחלה, אינה מפתיעה. זה קורה לכולנו עם הזמן. טוב, כמעט לכולנו. אבל את שואלת מה אני חושב. מה היית רוצה שאחשוב?

הייתי רוצה שתגיד לי שעלי להיפרד.אני יודעת שזה מה שאני רוצה והגעתי למסקנה שאני עדיין לא עושה את זה כי אני חושבת עליו, על כמה שהוא לא רוצה בזה ושהוא יהיה שבור ואולי אפילו ישנא אותי. הוא גם נמצא בשנת אבל על אימו וטוען שגם כך הוא באבל ושעכשיו אני עושה לו אבל נוסף.הוא טוב מאוד בלעשות לי רגשות אשמה.אני מרגישה שאני צריכה דחיפה נוספת ולחשוב על עצמי ועל הילדים קודם..