התלבטות בזוגיות: כשבקרת עצמית מעיקה

שלום
אורן,אני בן 33 וחברתי בת 31, אנחנו בזוגיות כארבעה חודשים, שנינו משכילים, נחמדים, טובי לב ואוהבי אדם ועולם.בעברי ניסיון מועט במערכות זוגיות ארוכות וכך גם אצלה. אני מודע מאוד לחסרונותיי ולמעלותיי ויודע כי אני פרפקציוניסט (עובד על זה ומטפל בזה גם מקצועית), עניין שהיה בעוכריי בתחומים מסוימים בחיים ובתחומים אחרים עזר לי מאוד.חברתי ראתה אותי בחתונה של ידידה משותפת ונדלקה עליי מהרגע הראשון. אני כלל לא ראיתי אותה ובתחילה לא רציתי להכירה למטרת זוגיות. לאחר ששלחה לי חברות בפייסבוק ושחחחנו מעט החלטתי לצאת קצת מההתניות והמקובעות שבי ויצאנו לדייט ראשון שכבר בו היא חשפה את כל הקלפים ואמרה שהיא נדלקה עליי מייד כשראתה אותי. הידייט הזה הפך במהרה לעוד דייטים כשאצלה ההתאהבות והאהבה ברורים וודאיים ואילו אני, כהרגלי אולי, מבולבל, שואל הרבה שאלות וכלל לא בטוח לגבי מה אני מרגיש אליה.לאחר חודש עברנו לגור יחד בעוד מהלך ספונטני לחלוטין אשר אינו מאפיין אדם כמוני. עשיתי זאת מתוך רצון ללמוד, להתנסות ,ל חוות מגורים משותפים עם אישה וכן, גם להתבגר ולהשתפר.אין כל ספק כי הרציונל הוא שהנחה אותי תוך שאני מכיר היטב בחסרונותיי ובקושי שלי לתת אמון, להיפתח ו"להיסחף באהבה".אנחנו חיים יחד כבר שלושה חודשים ובסה"כ נוח ונחמד לי מאוד. היא מאוהבת בי אהבת אמת, ככה לפחות נראה מדבריה ומהתנהגותה. היא אדם חיובי מאוד, לבבית, אופטימית (אם כי גם לה , כמו לכל אחד יש נפילות) ומשקיעה המון בקשר.הבעיה היא שהפערים בינינו מורגשים, לפחות לי. אני הרבה פעמים מרגיש שאני משחק על במה בתיאטרון של החיים שלי ואני לגמרי לא אותנטי, הדבר בוודאי מתבטא על רקע ההיסחפות והאהבה שלה שלעיתים מלחיצה אותי.היא נמשכת אליי בטירוף ורואה בי חתיך מדהים (לדעתי אני לא :-)) והאמת היא שאני לא נמשך אליה ברמה כזו, לעיתים אני לא נמשך אליה בכלל. אני כן מעריך אותה כאדם ואוהב אותה ואת מה שהיא מביאה לעולם הזה ולקשר.קשה לי מאוד לפגוע באנשים אחרים ואני בד"כ נוהג לרצות אחרים ולא להיכנס לעימותים ולריבים. קשה לי גם להתחבר לרגשות שלי בענייני אהבה וזוגיות וזה דבר שאני מודע אליו לחלוטין. יחד עם זאת ראוי לציין שאני אדם רגיש מאוד באופיי ובוודאי מפחד להיפגע אך מפחד לא פחות לפגוע.כפי שציינתי, אינני מנוסה במערכות יחסים ארוכות ואני חושש לקבל החלטה לא נכונה. קשה לי מאוד "לזרום" עם הקשר ואני מתחבט המון בשאלות האם להמשיך או לעצור. אין ספק ואני מודע לכך מאוד שיש בי אלמנט חרדתי וחסר ביטחון במידה די גבוהה, אחרת כלל לא הייתי כותב כאן.לסיכום, אינני רוצה שתחליט עבורי, אך אשמח לעיצות נבונות.הלוואי ויכולתי להרגיש, להיסחף ולהימשך כמוה. אינני קרוב לכך. היא כל הזמן רוצה את המגע שלי, את החיבוק, גם את המין. ואילו אני? הרבה הרבה פחות.האם להמשיך למרות שאני לא נמשך ולא מאוהב כמוה?

אביתר יקר,
אתה מאד מודע לכל מעשיך. לכן, כנראה, אתה מונע מרגשותיך להוליך אותך, ולמעשה, נמנע מלתת להם מקום מספיק בהכוונה שלך, עד כדי שאתה לא מאפשר לעצמך להרגיש אותם אלא באופן שטחי מאד. לא שאתה צריך להיבהל מזה, כי זו דרכך הטבעית, כמו גם של אנשים רבים אחרים, ויותר גברים מנשים. כשתקרא את מכתבך שוב, תראה עד כמה הדבר הזה נכון. ואולי המשפט שלך שמשקף אותו הכי הרבה הוא המשפט: "אני הרבה פעמים מרגיש שאני משחק על במה בתיאטרון של החיים שלי, ואני לגמרי לא אותנטי".אחד ההבדלים בין הרגש לבין החלק הרציונלי והמחושב הוא שהרגש מהיר יותר. כשאתה לא מאפשר לחלק הזה להוליך אותך, ולו גם במעט, נוצר מרחק בין הארועים לבין התגובות שלך, והוא זה שהופך אותך לשחקן בתיאטרון של החיים, מודע לכל צעד שלך.לכן גם אתה מתלבט - לא כי אתה לא מאוהב, אלא בעיקר, אני חושב, כי אתה חושש שממילא לעולם לא תהיה מאוהב, אז אם כבר - מדוע לא איתה? והסיבה שאתה מתלבט היא אולי כי הרציונל אומר לך שאתה עושה טעות. וזה נכון, בהסתברות מסויימת אתה עושה טעות. על פי ההגיון, תמיד יש אפשרות בהסתברות כלשהי שהזוגיות הזו תשתבש. תמיד יש אפשרות, בהסתברות כלשהי, שמחר תמצא מישהי מוצלחת יותר שגם היא תאהב אותך עד כלות, אלא שאותו הגיון גם אומר שהסיכוי לזה הוא כמעט אפסי (לפחות, שזה יקרה מחר). אז אתה מתלבט. קשה לך לזרום עם הקשר הזה, ואתה שם כי אתה יודע שיהיה לך גם קשה לזרום עם הקשר הבא. לפחות, החברה הנוכחית חוסכת לך חלק חשוב מהקושי בזרימה, כי היא עושה זאת בשבילך. ואולי בזה היא משלימה אותך.ראה בבקשה את המאמר שלי עלזוגיות שערכה יהיה גדול מסכום חלקיה. אני לא יודע אם זה יעזור לך למצוא פתרון, אבל ממילא לא רצית כרגע פתרון. רצית בעיקר כיוון חשיבה.אני לא יודע אם תרצהטיפול פרטני, אבל אם תרצה להתגבר חלקית לפחות על החרדות והצורך בבקרה לוגית מתמדת על מעשיך, אולי כדאי שתחשוב גם על זה.