התלבטות בזוגיות: איך להחליט?

ד"ר חסון שלום,
אני בת 24 נמצאת ככרגע בקשר זוגי של כמעט שלוש שנים (אנו גרים יחד שנתיים),לפני שנה החבר שלי הציע לי נישואין במשך זמן רב דחיתי את הסידורים לחתונה כי לא הייתי בטוחה בכך עד שלבסוף החלטתי שכן .כיום מועד החתונה מתקרב ואני ממה לא בטוחה שזה הבחור שאיתו אני רוצה להעביר את חיי מכמה סיבות:ראשית משום שהוא החבר השני שלי ולפניו היה לי קשר ארוך של 4 שנים מזעזעות.שנית,קיים בינינו איזושהו פער בעולמות, אני בחורה משכילה , מצליחנית ששואפת רק ללמוד ולדעת יותר והוא לעומת זאת בן 29 לא מלומד ,עובד כנהג מונית ומגיע הבייתה בשעות הלילה המאוחרות.החשש שלי נובע מפחד שיהיה לי חסר בעתיד משהו משותף עימו מה שכבר קורה עכשיו וכך גם לגבי חינוך של הילדים שיהיו לנו שכן אני מאמינה בשת"פ.מאידך,יש בו המון דברים שנראה לי שקשה היום למצוא בבחורים כמו יושר אמינות,הוא מסוג הגברים השמרנים של פעם(לא במובן פרמיטיבי)איש של בית.הפחד שלי הוא מחד שאסבול בקשר הזה ואשתעמם מבחינת התוכן מצד שני קיים פחד שלא אמצא אדם מסור ונאמן כמותו,אני רואה מחברות ומהסביבה הקרובה כמה "זבל יש בחוץ" ...וזה דיי מפחיד אותי שלא אצטער כל חיי על כך שהפסדתי אדם טוב.אני רק אציין ששיתפתי אותו בכל ההרגשה שלי והוא מודע למצב, הוא רואה אותי הרבה בוכה ולא ממש יודע איך להתמודד עימי.מאחר וזו פעם שניה שאני לא סגורה על עצמי עם החתונה הוא אמר לי שאם אני רוצה לבטל הוא מבין אותי אבל הוא לא מוכן שנחייה אחר כך ביחד כי הוא חושש שזה יכול לרות שוב.הייתי בשיחות אצל פסיכולוגית (3שיחות) אבל הפסקתי באמצע כי זה לא ממש עזר.אני פשוט לא מצליחה להגיע להחלטה , וכשאני אני כבר נוטה לכייון מסוים קורה ביננו איזה ריב שמחזיר אותי אחורה.כל דבר קטן מעורר בי את הצורך לברוח , את הפחד מהמחוייבות הזו ולחזור לבית הורי כמו ילדה קטנה.מאוד קשה לי הגיע להחלטה והזמן משחק לרעתי.........תודה,פולי פלמונית.

פלמונית יקרה,
החששות שלך מוצדקים, וגם היתרונות שאת רואה בו מוצדקים. ולכן, הקושי להחליט מובן וטבעי. לא שאין בחורים אינטליגנטים ו"טובים", אבל ככל שאת מנוסה יותר, וככל שאת יודעת טוב יותר מה את רוצה, כך קשה יותר למצוא בן זוג שיתאים לך, ושאת תתאימי לו. מן הסתם כי שניכם תהיו בררניים יותר במצב כזה.כרגע, את מתקשה להחליט החלטה שתהיי שלמה איתה. מותר לך לקחת את הזמן כדי להחליט בראש צלול יותר. מותר לך אפילו לצאת מהסחרור הזה, ולקחת לך חופשה מעבודה ומלימודים לשבוע-שבועיים, למצוא מקום נופש ללא אנשים שאת מכירה וללא טלפונים מלחיצים, ולהתמודד עם המחשבות שלך לבד. זה יכול לא פעם לעזור. ואם לא, ללכת לטיפול זה בכל זאת יכול להיות רעיון טוב. 3 פגישות לפעמים זה מעט מדי, אבל לפעמים את יכולה להרגיש שאת לא מתחברת אל הפסיכולוג/ית ואז כדאי להחליף למישהו שאת מבינה אותו/אותה יותר, והוא/היא מבין/ה אותך יותר.