התלבטות בזוגיות: מה עושים?

מתנצלת מראש על האורך.אני יוצאת כמעט שנה עם בחור נהדר. חוויתי מספר קשרים עם בחורים אגוצנטריים, רכושניים, מזלזלים ובוגדניים, ואני יכולה לומר שהוא ההיפך הגמור. הוא עדין, אוהב, מתחשב, מעריץ ומעריך אותי, נותן לי את החופש שלי, דואג לבטחוני וכן איתי לחלוטין.כשהתחלנו לצאת הכרתי את 2 חברותיו הטובות ביותר. שלושתם מבלים יחד דרך קבע, לעיתים כשלישיה (או רביעייה, מאז הצטרפתי לחייו), או בנפרד (הוא ועוד אחת, או הוא, אני ואחת מהן).לפני מספר חודשים הוא התוודה בפניי שלאחר הקשר הקודם שלו, שנמשך 4 שנים והסתיים בצורה מאוד מכוערת, הוא ואחת מהן- נקרא לה מ'- קיימו יחסי מין בתדירות ובמשך תקופה ארוכה. לדבריו, מכיוון שלא היו מעוניינים בקשר רומנטי אחת עם השני, הם הפסיקו עם היחסים אך לא הפסיקו את החברות ביניהם.היה לי מאוד קשה לעכל את הידיעה הזו. הייתה לנו שיחה מאוד ארוכה ומאוד רצינית, במהלכה ביקשתי ממנו שלא ייפגש עימה לבד, גם לא במקומות ציבוריים, (הוא הפר את ההבטחה הזו כשהזמין אותה אליו הביתה לשחק משחק מחשב, וידע שקבעתי עם חברים), והוא מצידו הבטיח שלא היה ביניהם מאז דבר. אני מאמינה לו בלב שלם. בהתחלה הוא ניסה להיות רגיש כלפיי ולא לדבר איתה לידי, או לעשות זאת בדיסקרטיות. ביקשתי ממנו שלא יסתיר ממני כשהוא מדבר איתה, כי זה עלול לתת לי סיבה לא לבטוח בו.הבעיה היא שמאז, בכל פעם שאני שומעת את שמה, שומעת אותו משוחח עימה, או יודעת שהוא נפגש עימה, אני נתקפת גל שנאה כלפיה ומוצפת בתסכול, חרדה ובעיקר דמעות. כשהוא רואה שבכיתי הוא נתקף חשש שלא היה צריך לשתף אותי בזה, שאפרד ממנו או שזה יגרום למשקעים נצחיים בקשר שלנו.זה לא שאני לא סומכת עליו. אני סומכת עליו בלב שלם. אבל אני לא רוצה שהוא ייפגש איתה יותר. כשהייתה לנו את השיחה הרצינית, לאחר שהתוודה בפניי, גם ביקשתי ממנו שלא ייפגש עימה יותר והוא סירב באומרו שהיא חברתו הטובה ביותר וכבר אין ביניהם שום ניצוץ מיני כבר שנה. אחרי שביקשתי ממנו פעם אחת והוא סירב אני חוששת לבקש ממנו פעם שנייה. אני גם לא רוצה להרוס את החברות בינם או שירגיש אשם בכל פעם שהוא נפגש איתה, כי אני חוששת שזה ייזקף לחובתי בכל וויכוח או ריב עתידיים שיהיו בינינו.מה לעשות? להתעקש שינתק איתה קשר למרות החשש והסירוב, ללמוד לחיות עם זה או שאולי הפחד שלו מוצדק והסיפור הזה באמת יגרום לפרידה?

הדס יקרה,
לא כתבת בני כמה אתם. זה יכול להיות חשוב מאד כדי שאשיב נכון.ההתלבטות שלך נכונה מכל כיוון שתסתכלי עליו. זה לא שאת סומכת עליו, כי את "סומכת עליו" אבל לא לגמרי. משהו בפנים אצלך זועק "זה לא נכון לנהוג כך" וחוסר ביטחון. היית רוצה להיות חשובה מספיק כדי שיגן עליך, אבל את גם לא בטוחה שאת יכולה לדרוש את זה ממנו מבלי שיברח לך, או לפחות מבלי שישתמש בזה בעתיד כנשק נגדך בויכוחים. אין לי הרבה מה לומר בכל העניין הזה, כי כל מה שכתבת הוא נכון. לא פשוט להסביר לו מדוע זה חשוב לך, ושירצה לעשות זאת למענך, מבלי שהוא ירגיש פגוע, או לפחות שיגיע לו בהמשך משהו אחר משמעותי בתמורה. מצד שני, גם לא פשוט "ללמוד לחיות עם זה", למרות שלו היית יכולה, כנראה שזה יהיה טוב לקשר שלכם (אלא שאת לא לגמרי בטוחה, ואני אפילו לא יכול לומר לך אם בצדק או לא).מצבים מסוג זה הם מצבים שהכיוונון המדוייק של העשייה ושל הרגשות הם לא פשוטים, ותלויים מאד בפרטים המדוייקים. אם תרצי ליצור איתי קשר לצורך התייעצות טלפונית "חד פעמית" (ראי את האופציה הזו באתר שלי), אולי נגיע ביחד לדרך מדוייקת יותר במסלול הלא פשוט הזה.