התחלה לבד: עצות להתמודדות ופרידה

שלום,
אני לא יודעת מהיכן להתחיל ואיך להכניס את הכל בכתיבה.אני מרגישה שאני כבר משתגעת , אני נשואה כשלוש שנים ויש לנו ילד מקסים בן שנתיים. מאז ומתמיד היינו רבים המון אבל תמיד חשבתי שיהיה בסדר , אבל המצב נהיה גרוע יותר ויותר אני עייפה ומותשת מהחיים לצידו, בעלי רב איתי על כל דבר אבל על כל דבר! , אני מרגישה שכל יום אני קמה למלחמה חדשה ומתי יהיה הריב הבא , הכל תקוע ולא זורם אנחנו רוב הזמן ב"ברוגז" הוא עובד הרבה במשמרות כך שיש לנו חוסר בדמות האבא והבעל בבית אבל גם כשהוא בבית אנחנו אל מרגישים אותו הוא כל הזמן עייף או במחשב , לא נותן יד בשום דבר בבית , אני עובדת ועושה הכלללל והוא רק ישן אוכל ומתקלח , אין לו סבלנות לילד הוא כל הזמןמתחמק באלגנטיות מלהיות איתו , נקרע לי הלב על הבן שלי שאין לו דמות אב , עצוב לי יותר שלבן שלי אין חוסר בזה הוא כאילו כבר רגיל ואני ממלאה לו את כל צרכיו (האימהיים והאבהיים) כל ריב קטן הופך לענקי הוא מנבל את הפה ומקלל , לדוגמא אני יכולה להגיד לו למה שמת את זה כאן אז מיד התגובה שלו זה יאללה יאללה סתמי עופי.אני לא הטיפוס שיסכים לחיות ככה אבל לא יודעת איך הגעתי למצב הזה אני מרגישה שהכבוד שלי נרמס וזה ממש לא מגיע לי , אני מרגישה שאני שונאת אותו מתעבת אותו , אני חיה לבד במילא והוא פשוט הפך להיות מיטרד יותר טוב לי כשהוא לא נמצא אך יחד עם זאת אני רוצה חיים נוחים לבן שלי חוששת שיגדל עם הורים גרושים , חוששת מהמצב הכלכלי , הוא נוראי בתור בעל אז אני לא רוצה לחשוב איך יהיה בתור גרוש.אניי רק דואגת לבן שלי אבל אני כבר לא יכולה אין לי רגע של נחת.כשאנחנו משלימים אז הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא רוצה שנריב. (ממש)אין לי כח לגדל אותו ולחנך אותו התעייפתי , כשאני אומרת לו שאני רוצהלהתגרש הוא לא מעוניין אפילו לשמוע על זה ואומר שימות לפני שיתן לי גט.שכנעתי אותו ללכת ליעוץ זוגי הלכנו למפגש אחד ובאמצע המפגש הוא יצא החוצה ואמר שהוא לא מעוניין, ואני לא מאמינה שטיפול שאני אעשה לבד כי הבעיה היא ממש לא אצלי.מה שמקשה עליי יותר זה גם שאף אחד לא יודע על זה חוץ מכמה דברים מתוך כל זה , אני מתביישת להגיד את זה כי כמו שאמרתי אני לא הטיפוס הזה , לא נכשלתי בחיים בשום דבר ואני לא אחת שירמסו את כבודה ואני מתביישת להודות שנכשלתי ושידעו איך אני חיה.עוד דבר זה שאני רוצה עוד ילדים אחים לגוזל שלי , אבל לא רואה את עצמי עושה איתו עוד ילדיםאני כותבת ובוכה לא יודעת כבר מה לעשות

הדס יקרה,
התחילי בכל זאת לבדך. קודם כל למען עצמך, כדי ללמוד להתמודד, ולקבל את הכוח להחליט החלטות קשות אם תצטרכי, וגם - להבין שאם את צריכה לעשות את ההחלטה הקשה ביותר, להיפרד, איך לעשות זאת הכי נכון בתנאים שלכם - של האישיות שלך ושל האישיות שלו, ומתוך הידיעה שיש ילד שחשוב לשמור על נפשו.וגם - כדי לנסות בכל זאת לראות מה את יכולה לעשות לבדך למען הזוגיות. זה אפשרי, גם אם לא קל. אפשר גם שאישך יגיע גם הוא בהמשך לתהליך היעוץ, ובתנאים שלכם, האופציה אולי תהיה ריאלית יותר אם תתחילי בעצמך.אם את מהססת, לפחות אל תהססי ליצור איתי קשר להתייעצות טלפונית "חד פעמית" (ראי את האופציה הזו באתר שלי). חשוב שתביני מה זה אומר ללכת לבדך, ומה את יכולה להרוויח מזה, וכשאשמע אותך אוכל לייעץ לך באופן מדוייק יותר איך להתקדם מהייאוש שבו את נתונה במצבך הנוכחי.