בדידות וכאב: שיתוף רגשי

זהו, אחרי שנה של אהבה בעיקר
מהצד שלי, אפלטונית, זה עומד להסתיים. הוא יעזוב ואני נשארת עם כל הכאב והאהבה הזו. תגיד לי לנתב אותה לילדים, לבעל... אבל זה לא אותו דבר. דווקא כשחשבתי או השליתי את עצמי שהבחור סוף סוף מפתח כלפי רגש... והוא עוזב. יש אפשרות להמשך הקשר, אבל זה ידעך מצדו ויכאב לי יותר. עדיף כמו שעכשיו, שבסוף החודש הוא ייצא לי מהחיים. בדיוק שנה, 12 חודשים אחרי שהוא צץ.כל-כך כואב לי. לא יודעת מה לעשות. אני בוכה, נאלצת להסתיר את הבכי כדי שלא יישאלו השאלות לפשרו. ומאוד קשה לבכות בהסתר... גיליתי שלאמא/אישה אין ממש אפשרויות להתפרקות בבכי טוב. בשביל זה צריך רמזורים ארוכים או פקקים...איך אני אמשיך לקום בבוקר, כשאני יודעת שהוא לא שם, מה אני עושה עם הרגשות שלי? אני לא אשתגע, ד"ר יקר, אל תדאג, פשוט עכשיו הכאב הזה מפריע לי לישון, לאכול, לחיות.לא מאחלת לאף אחת/אחד להרגיש ככה.בוקר טוב.

עוד יקרה,
אני מאד מודה לך על שחלקת איתנו את תחושת העצב שלך. אחד הדברים הקשים הוא תחושות עזות שאי אפשר לחלוק אותן עם מי שאיתך, ועם מי שיקר לך. המכתב שלך מאד נוגע ללב, ורגשות של רמזורים ארוכים ופקקים, רגשות של אתנחתות רחוקות, הן רגשות של בדידות. זה מתכהה עם הזמן, אבל זה כואב מאד בדרך. את כותבת שאת לא מאחלת לאף אחד להרגיש כך, ובכל זאת, בכל רגע נתון יש הרבה שמרגישים כך, מסיבות כאלה או אחרות. זו אינה נחמה של ממש, אבל לפעמים קצת עוזר שהידיעה הזו יושבת באיזה שהוא תא זכרון אפור, למשמורת. שמרי על עצמך.ואני יודע שתעשי זאת.

http://www.starmed.co.il/Forum/Msg/839204http://www.starmed.co.il/Forum/Msg/522795

עוד יקרה,
קראתי שוב את התכתובות בינינו, ומה שכתבתי לך אז נכון גם עכשיו. אנא קראי שוב את תשובותי בהמשך לפניותייך. יש לך שם גם כלים לעשיית מעשה. ואת צריכה לעשות הכל, קודם כל כדי להתייצב ושלא לתת לעצמך לשקוע. רק אחרי זה תוכלי להתחיל לחפש לך דרכים חדשות, לראות לאן את רוצה ללכת.