למה הוא עזב? מהיכן מתחילה הבעיה?

היי אורן,
בעלי החליט שהוא עוזב אותי, לפני חמישה חודשים. שאני מדהימה ונפלאה, אבל..אנחנו לא מסתדרים, שהוא פשוט לא מסוגל..שהוא ניסה והשתדל,אבל הוא לא יכול ושגם ככה לא היה לנו טוב. יש לי שתיים קטנות האחת בת 3 השנייה בת 6. היום נלך.למגשר..אתמול קיבלתי ממנו ברכת יום הולדת...זו הברכה:
"אז היי,
נורא מוזר לי לכתוב לך ברכת יומהולדת אבל שיהיה..
קודם כל מזל טוב,
מאחל לך אושר ורק טוב והכי טוב כי מגיע לך.
את בנאדם נהדר ונפלא ויש בך תכונות נדירות שהמון אנשים היום צמאים אליהם.
אני מקווה שזה יהיה היומולדת המטלטל האחרון שתעברי.
אני שולח את זה בסוף היום כי אני לא יודע אם זה יותר מבאס אותך לקרוא את מה שאני רושם או יותר מבאס שלא רשמתי אז הנחתי את הראשון."
הברכה הזו הרגה אותי..אני לא יכולה להפסיק לבכות, כי אני מבינה שזה באמת מת לו. לא משנה מה אעשה זה נגמר. הרי זה לא שבעתיד הוא יביט לאחור ויחשוב פתאום, עזבתי אשה נהדרת..כי מבחינתו אני נהדרת, פשוט...לא אוהב. לא מעריך..אני מרגישה שהחיים שלי נשברים. חגגתי 38 והוא בן 35. הוא אמר לי "אנחנו עוד צעירים" יום אחד והשבוע כשהשארתי לו הודעה קולית שאני אוהבת אותו עדיין, אז אם הוא מכיר מישהי ורוצה להכיר לבנות אז שיעדכן כדי שלא אפגע..הגיב וכתב, "אני לא יודע מה איתך אבל אני לא ממש מתקרב לשלב הזה"..אני במצוקה. עמוקה מאוד...כלום לא עוזר. רוצה את המשפחה שלי חזרה, מה יכול לעודד? ואיך הדברים נראים לך מניסיונך?

ליטל יקרה,
ראי, הסיבה לכך שהוא החליט להיפרד ממך היא לא זו שאת מדהימה ונפלאה. זה מאד חיובי שהוא ממשיך לומר לך את זה, והעובדה שהוא לא רוצה לפגוע בך במילים. זה אומר דברים טובים על שניכם. אבל הדגשת רק את זה. מה שלי חסר, כדי להבין יותר, הוא הרחבה של "אנחנו לא מסתדרים". ואני חושב שניסית להמעיט בערך של זה. אני לא יודע למה לא הסתדרתם, או (וזה אולי אפילו חשוב עוד יותר) למה הוא לא הסתדר או חושב שלא הסתדרתם. כי נראה לי שמה שלא היה ביניכם, את דווקא כן הסתדרת, גם אם אולי קיטרת באמצע – כי העובדה היא שאת רוצה להמשיך ולהיות ביחד. יתכן שהעמדת פנים כאילו שאת לא מסתדרת, והוא לא הבין את זה נכון?

היי אורן,
הוא אמר שלא הסתדרתם כי למעשה שנינו ידענו שאנחנו באמת לא מסתדרים. הוא היה מנותק רגשית ואני מאוד מרגישה כל הזמן, הפערים היו מורגשים בגידול הבנות ובכל פן שבו נגענו. הוא אמר למטפל שלו שאין לו יכולת להיקשר רגשית והוא נרףקשר איכשהו רק לבנות..העניין הוא שכשאני כותבת לך את זה, ברור לי שאני צריכה לוותר עליו, הוא לא נכון עבורי. לגביי הניסיון שלא לפגוע, הוא אמר ככ הרבה דברים שוברים, שהבנות הן טעות, שאנחנו לא מתאימים, שהוא לא רוצה לחיות עם אשה שלא אוהב, אני יודעת שבוודאות שמבחינה כלכלית הוא בטוח שלא הגעתי לאן שחשב ולא סייעתי לו מספיק עם כסף, לא לקח בחשבון שילדתי תוך כדי גם לא מעריך דבר. מרגיש שהכל סובב סביב כסף. הוא אומר שטוב לו יותר לבד ושהוא לא מתגעגע..ואני תוהה, יתכן שאדם יצא החוצה לאחר תשע שנים והחיים בחוץ יהיו עבורו ככ מדהימים? הוא אומר לפעמים שזו אחת התקופות הקשות, אבל זה לא ניכר עליו. הוא נראה הרבה יותר שמח..האם אתה מכיר גברים שיצאו בהבנה מוחלטת שהם לא צריכים להיות בבית או לא אוהבים ולפתע חלה חרטה? ואיפה אני בכל הסיפור? איך אני יכולה לגרום לו להעריך אותי יותר? הרי ברור שמגילוי הרגשות שלח כלפיו ושאלות האם הוא מתגעגע הערכה כלפיי לא תגיע. בא לי להרגיש שהוא אוהב עדיין, אני מרגישה שרק ככה אוכל להתגבר עליו איכשהו..

ליטל יקרה,
אני חושב שאת מבינה בעצמך את העניין, ושלא היית רוצה לחיות עם אדם שכזה. אלא שאת מדי פעם שבה לא להאמין במה שקרה, כי איך יכול להיות שיש בכלל אדם שכזה. ואם אין, אז אולי הכל בסדר, לא?היו גברים רבים, והיו נשים רבות, שיצאו מהנישואים שלהם, והרגישו שהחיים בחוץ מדהימים. כמובן שהיו, ואת יודעת את זה. את לא רוצה להאמין. וכשאת לא רוצה להאמין, את מחפשת את התקווה: האם היו כאלה שהתחרטו אחר כך? – כן, אבל פחות.את מחפשת את עצמך בסיפור שלו, ליטל. אבל האדם שהוא, כבר לא שם. עזרי לעצמך וחפשי את עצמך בסיפור שלך, לא שלו. את חושבת, כמו רבים שזה קורה להם כך, גברים ונשים, שהיחיד שיכול לתקן את הפגיעה באגו, בביטחון בעצמם או במין השני, הוא חרטה של זה שפגע בהם. כמעט תמיד זו טעות. ראשית, כי זה כמעט שלא קורה. שנית, כי אם היית מחפשת את עצמך בסיפור שלך ולא בשלו, כנראה שלא היית צריכה תיקון שכזה.

אורן שלום,
כן, לגמרי כתבת בדיוק את שורשיות הבעיה..העניין הוא שאני אובדת עצות מול הפתרון, אני חוששת שאישאר האשה הממורמרת, זו שמתגעגעת, שצופה לאורך החיים בזה שהמשיך להצליח, לבנות חיים אולי אפילו משפחה צעירה או יותר מתכונת של בחורות צעירות. כואב לי שלא ממש חייתי את השנים האחרונות והזדקנתי לתוכן, אני מנסה להכמיס תכנים שאני אוהבת, אבל מאוד מוגבלת באפשרויות מבחינה כלכלית ובכלל. אני רוצה להאמין שמתישהו אני אסתכל עליו ולא ארגיש טוב, אבל אני לא יודעת איך או מתי זה יקרה וזה החלק המטריד יותר מכל, אין לי שליטה על הכעס כלפיו ועל תחושת הקורבנות..אני רואה הרצאות של Ted מבינה מנגנונים כימיים מאחר ואני ביולוגית, אבל בסופו של דבר האנליטיות משתתקת ונותרים רגשות תוססים...כל עוד אני ככה, הבנות ישלמו מחירים גבוהים, אבל אני כבר לא מצליחה, להיות נחמדה, לבלוע..כי הוא חסר רגש, מנותק, אומר דברים כואבים בקהות חושים ופשטנות ובדרך רומס ורומס. אני מרגישה עדינת נפש, אפילו ילדה מולו. מה עושים עם זה? זה יעבור מתישהו?? ואם לא?

ליטל יקרה,
אני מבין מתשובתך שאת מתקשה כל כך לראות את הסיפור שלך, ומתעקשת כל כך לראות במקום זה דווקא את הסיפור שלו, מנמיכה את הספור שלך ומעצימה את הסיפור שלו, עד שאפילו לא התייחסת לסיומת הזו של תשובתי אליך. הבקשה שלי אליך להישאר עם הסיפור שלך בלבד היא היא הדבר המרכזי.וכשזה קשה לך, קל לך להישאר בהשוואות, בתחושת הכישלון, ובתחושת התבוסה שמביאה אותך לפגוע בבנות שלך. זה ממש לא המקום שבו את צריכה להיות. אני חושב שלפחות זה ברור לך. אבל את לא מצליחה לעשות את זה לבד.האם תישארי בזה, או שתגידי לעצמך מתישהו שאת צריכה עזרה? כדי שזה יחלוף מהר יותר, כדי שהנזקים לעצמך, בעיקר בתדמית העצמית אם תישארי במצב הזה לאורך זמן, ובהתבססות של ההתבוססות הזו בתחושות הקשות שלך. מותר לך לבקש עזרה מקצועית. אני חושב שאת צריכה לעשות זאת. אני מבין את הקושי שלך, כלכלית, אבל אני חושב ששווה לך להשקיע בזה.אם תרצי, צרי איתי קשר, ונדבר על האפשרויות.