התלבטויות בזוגיות: סמכי על החושים שלך

שלום,
אני בשנות ה-30 לחיי וגרה עם בן זוגי מזה זמן מה. לפני שעברנו לגור ביחד סיכמנו כי נחלק את ההוצאות בינינו באופן שווה פחות או יותר, הבעיה שבפועל המצב אינו כזה. אני מרויחה משמעותית גבוה יותר מבן הזוג שלי כאשר הוא במצב כלכלי לא הכי מוצלח בימים אלו. נוצר מצב שהוצאות הבית שלי גדולות יותר משלו (קניות, חשבונות שאני משלמת וכו'), ולאור המצב הכלכלי שלו לא נעים לי להתחשבן איתו על ההוצאות. מאחת משיחותינו השתמע ונוצר הרושם (ממני, ואולי בטעות) שמאחר ואני מרויחה שכר גבוה יותר, אין לי בעיה לקחת על עצמי הוצאות גבוהות יותר. בפועל, יוצא שאני קצת מתוסכלת מכך משום שהוצאות הבית שלי גדלו באופן ניכר ולעיתים על חשבון הוצאות אישיות אחרות שלי.הזוגיות שלנו אינה גן של שושנים, אנו חווים תקופה קשה (מכמה סיבות) ומנסים לגבש קשר יציב ורגוע. על אף התסכול שאני חווה, אני חוששת להעלות את הנושא, חוששת לפגוע בו או לייצר חילוקי דיעות נוספים. אציין כי לרוב חשוב לו לתרום את חלקו והוא מאוד מתוסכל ממצבו הכלכלי, אולם אני סבורה שהוא חושב שמאחר ויש לי את האפשרות, זה בסדר שאני אשלם יותר על הוצאות הבית.אני אובדת עצות ואשמח לעצה בנושא. יש לנו תקשורת פתוחה מאוד ואני חושבת שכדאי להעלות את הנושא לשיחה, אולם אני לא בטוחה כיצד לעשות זאת מבלי להחמיר את המצב.תודה...

מיכל יקרה,
את צודקת. מאד צודקת. הנושא הזה הוא מאד עדין. כל נגיעה בו שלא באיזמל מנתחים מדוייק מאד מאד מאד, עלולה להרחיק אותו. ובעיקר, כפי שאת אומרת, שחשוב לו לתרום את חלקו, גם אם נוח לו להשקיט את המצפון בעזרת העובדה שלך יש יותר. מכאן שהשאלה הראשונה שאת צריכה לשאול את עצמך היא כמה את מוכנה "לשלם", כלכלית, בשביל הסיכוי שהזוגיות שלכם תצליח בטווח הרחוק. לצורך זה, כמובן שרלוונטי הוא גם מה הסיכוי שלה להצליח, על פי מה שאתם ועל פי טיב היחסים ביניכם. ונכון שכאשר אלו רגישים יותר מסיבה כלשהי, כל נגיעה באיזמל המנתחים היא עם סיכון נזק רב יותר.על פי ניתוח המצב שלך, אני חושב שאת שוקלת נכון את כל ההבטים הללו. אני מתרשם שיש לך חושים טובים, ושאולי הגעת, פשוט, לנקודת שיווי משקל שבה את אומרת לעצמך – אם ממילא לא נצליח, אז אולי לא שווה לי להפסיד יותר. המשיכי לפעול לפי חושייך. ובהחלט ייתכן שהנקודה שבה "תישברי" ותגידי לו שאת רוצה ליצור מאזן שוויוני יותר, תהיה גם נקודת השבר של הזוגיות שלכם. יתכן. שקלי לכן גם את האפשרות שמתישהו, בעתיד, הוא יהיה זה שיתרום יותר, או שתגיעו לנקודה שבה זה כבר לא כל כך משנה, כי תמשיכו במסלול משותף. ובעצם, אני בטוח שגם את זה את יודעת. סמכי על החושים שלך, והתלבטי עד שתפסיקי להתלבט. זו תהיה, ככל הנראה, הנקודה הנכונה לומר.

ד"ר חסון היקר,
קודם כל, המון תודות על תגובתך המהירה.אני חייבת לומר שנשארתי מעט פעורת פה מתגובתך (במובן החיובי). אתה צודק לחלוטין בכל הדברים שכתבת וממש הרגשתי שקראת את מחשבותיי (-:אכן בהתחלה ראיתי את הסיטואציה שנוצרה כ"השקעה לטווח ארוך". חשבתי לעצמי שעל אף שאין ודאויות, רוב הסיכויים שבסופו של דבר אכן נהיה במסלול משותף ועל כן אין משמעות להתחשבנויות הללו ואולי כדאי "לשלם כלכלית" למען הצלחת הזוגיות.לאחרונה, לאור הבעיות שיש לנו בזוגיות, אכן עלו בי מחשבות של "אם ממילא לא נצליח, אז אולי לא שווה לי להפסיד יותר.." בדיוק בניסוח שלך. וזו היתה הדילמה... עד כמה "להתכופף" ועד כמה לעמוד על שלי.קוראת את תגובתך אחרי יום שלם של מחשבות בנושא הזה, וחיזקת אותי מאוד. אני אסמוך על החושים שלי, ובינתיים לא אעלה את הנושא כדי שלא להביא לנקודת שבר נוספת ביחסים, לפחות עד שהדברים בינינו קצת יתבהרו.לאור ה"חיבור" לתגובה שלך אליי, אשמח להמשיך ולהתייעץ איתך בנושאים שונים... אז מניחה שאשוב ואכתוב כאן (ולצערי לא חסר על מה...).תודה רבה !

מיכל יקרה,
את מוזמנת לכתוב כל אימת שתרצי, רק אנא הוסיפי את הקישור הבאhttp://www.starmed.co.il/forum/93/msg/2989835, כדי שיהיה לי קל יותר לזכור במה מדובר.