אגו וקריסת זוגיות: איך להתמודד

היי...אני בת 28 נשואה מיזה כשנה וחצי עם ילד בן 7 חודשים בעלי בן 32 בשנה האחרונה מצבנו הולך ומדרדר..בעלי לא מוכן לוותר על חיי החברה שלו הוא נפגש עם חבריו פעמיים בשבוע עד השעות הקטנות למרות שאני מתנדגת לכך הוא פשוט לא מחשבן לי דבר נוסף הוא שלאחרונה נוצר ויכוח ביני לבין משפחתו והוא פשוט הגן עליהם והתחיל לקלל אותי ולהשפיל אותי והזהיר אותי לא לדברק על המשפחה שלו הוא פשוט מכבד אותם יותר ממני הרגשתי מתוסכלת לא ענינתי אותו בכלל ...בכללי הוא אדם מאוד פסיבי הוא לא מציע לי לצאת לבלות על נופש אין על מה לדבר אנחנו רוב הזמן רבים ולא מדברים לפני כמה ימים פשוט התמוטטתי בבית מרוב תיסכול כרגע אני טצל סבתא שלי עם נתק מוחלט ממנו אובדת עצות לחלוטין אני מרגישה תקועה איתודברים מינמליים אין לנו ויש לציין שהתחתנו מאהבה גדולה והמריבות שלנו לא פוסקות והמילים מאוד קשות אשמח לעצה ממך וחשוב שתבין שהדבר שהכי מפריע לי זה שהוא שם את המשפחה שלו מבחינת כבוד מעלייייי!!!! וזה לא מגיע לי הוא לא שואף בחיים לכלום פשוט חי את היום !!ההורים שלי לא רוצים לשמוע עליו ולא מעונינים שאחזור עליו יש לו גאווה מאוד גדולה הוא מחכה שאני יתקשר אבל אני לא מעונינת לעשות זאת אחרי ההתמוטטות שעברתי

מיכל יקרה,
עושה רושם שלשניכם יש בעייה של אגו. "לו יש גאווה גדולה מאד", והדבר שהכי מפריע לך "זה שהוא שם את המשפחה שלו מבחינת כבוד מעלייייי!!!!", ושניהם ציטוטים שלך.האגו הגדול הזה של שניכם נמצא בקונפליקט, גורם להתנגשויות מאד חריפות, להשפלות הדדיות או שלו אותך, ואולי דווקא כי הוא יודע שזה כואב לך ומשפיע עליך. וכל זה משמש את שניכם בויכוחים על דברים הרבה יותר עקרוניים, כמו יחסי הזוגיות שלכם, והבילויים העצמאיים שלו, או אופן ההחלטות המשפחתיות, ואם הן נקבעות בינך לבינו או בינו לבין המשפחה שלו.עם האגו הזה, אני לא בטוח שהוא יהיה מוכן להגיע ליעוץ זוגי. העובדה שפנית אלי כאן, מעידה על כך שאת כנראה שכן. נסו, זה חשוב.בנוסף לזה, חשבי גם מה חשוב לך יותר, האגו שלך או הצורך שלך לקיים זוגיות טובה וחכמה, שבהתנהלות טובה וסבלנית תגיע גם להבנה שלו את הצרכים שלך? את רק צריכה להבין שזה לא פשוט להתקדם לשם, ולהיות עם הרבה סבלנות, עם חיזוקים חיוביים במקומות המתאימים (כן, לתגמל אותו כשהוא "בסדר", אפילו אם הוא רק "ממלא את חובתו"). פשוט, כי אחרת תמשיכי להיות מתוסכלת, כי ההתמוטטות הבאה שלך תהיה רק עניין של זמן, וכי הפרידה והגרושים נמצאים אצלכם על מפתן הדלת, וכבר מצלצלים בפעמון. אם לא בעוד שבוע, אז בעוד חצי שנה. וזכרי שההורים שלך אמנם תומכים בך, אבל הם לא חיים את חייך. את כן.