התלבטויות בזוגיות: החלטות קשות

שלום
אני בת 25 התחתנתי לפני שנה וקצת עם בחור שיצאתי שמונה שנים..כן עוד מהתיכון. לפני החתונה היו לי כמה ספקות אם זה זה כי לא היו לי הרבה קשרים לפניו במיוחד לא קשר רציני הוא הראשון שלי. וגם בגלל שאני לא מתה על משפחה שלו אבל אמרתי שזה בטח ישתפר אחרי החתונה וזה לא קרה,היה לי נוח להתחתן איתו כי כבר התרגלתי לקשר וידעתי שנהיי מסודרים אחרי החתונה בכל המובנים. לפני כמה ימים חזרתי מחופשה שהייתי בא עם כמה חברים והוא לא היה. בטיול היה בחור שבגללו רק רציתי לנסוע לטיול ובטיול כל הזמן רציתי להיות לצידו ולראות אם יכול להיות משהו הוא לעומת זאת לא כזה רצה להיות בקרבתי. הבעיה היא שעכשיו אחרי שחזרתי הביתה אני עדיין חושבת עליו ואני יודעת שזה לא בסדר השאלה האם זה אומר שלא עשיתי בחירה נכונה כשהחלטתי להתחתן כי אני מרגישה שפספסתי שלא ניסיתי עוד ומצד שני אני יודעת שאני נמצאת במקום בטוח בבקשר שלי כרגע ושלא צריך להרוס את זה. אני מכבדת את בעלי אבל המשיכה לא קיימת כמו פעם וקיימת דווקא לאחרים והמשפחה שלו בלתי נסבלת ואני כל פעם מתעצבנת שזה בא איתו בעסקת חבילה.
מה עליי לעשות אני אבודה ואין לי עם מי להתייעץ :(

מיכל יקרה,
יש מי שיודע עם הקשר הראשון, בגיל שבע עשרה או בגיל שמונה, או בגיל עשרים ואחד, שזהו, ומכאן זה לכל החיים ויש מי שמתלבט יותר, ורוצה להתנסות, להתרגש, ולדעת מה יש עוד, ולפעמים גם עוד ועוד, לפני שיחליט להתיישב בקשר אחד "לכל החיים". במקרה הראשון, הסיכון הוא שאם זה לא יעבוד, הכאב אולי יהיה גדול יותר, והסיכון במקרה השני הוא שקשה יותר להשלים עם הנישואים שיגיעו, והמחשבות על אפשרויות אחרות מחלישות. את נמצאת היכן שהוא באמצע, ומתלבטת. זה טבעי. העניין הוא שתצטרכי להחליט. והעניין הוא שגם לאחר שתחליטי, יתכן שתצטרכי מדי פעם שוב להחליט. זו האחריות שלך להחליט מה נכון לך. אין תשובות פלא. הכי נכון הוא שכאשר מחליטים, להחליט שזה באמת זהו, ולהתמסר לקשר, על הטוב והרע שבו. אבל זה בדיוק מה שקשה. לפעמים אפשר להיעזר בטיפול, כדי לדעת להתמודד או עם קבלת החלטות קשות, או בדיוק עם ההיפך, עם המחשבות המטרידות שאולי מפסידים משהו. ושוב - גם בשאלה עם מה המטופל או המטופלת בוחר או בוחרת להתמודד, היא נושא לדיון בטיפול, כי זו החלטה של האדם עצמו, לא של המטפל.