התלבטויות בזוגיות: מה לעשות?

ד"ר אורן חסון שלום רב.אני יוצאת כרגע עם גבר מאוד חסר בטחון. הייתה לו בעבר חרדה חברתית מאוד קשה אבל הוא טופל ועדיין מטופל ע"י פסיכולוג ובמהלך השנים המצב השתפר.אם פעם זה היה אצלו בדרגת חומרה שבקושי דיבר ואגר הכל בפנים עד למצב של התפרצויות כאבים היום המצב הרבה יותר טוב,הוא מדבר עם הסביבה,מתקשר,עושה את זה במאמץ רב אמנם אבל עושה. עדיין יש לו בעיות,הוא יכול למשל להשאיר את הפלאפון סגור למשך כל היום ולהיעלם לגמרי,או לשקר הרבה רק כדי "לצאת בסדר" אבל בסופו של דבר הוא לאט לאט מתגבר על הקשיים ומתנהל פחות או יותר נורמלי בעולם. איתי זה אחרת ,איתי הוא פתוח לגמרי ונינוח ומדבר אמת ואני רואה את זה עליו ומרגישה,הוא אומר לי שאני מספיקה לו בעולם ומצדו שנגור רק אני והוא ונהיה לבד בבית כל הזמן ונהיה דבוקים אחד לשני.אני אוהבת אותו נורא אבל הבעיה היא כזו: אנו חושבים על נישואים ואני אדם חברותי יחסית,הרבה יותר ממנו בכל אופן.אני פוחדת שהזוגיות שעתידה להיות לי איתו תכבול אותי איתו.שכשאצא לאירועים חברתיים הוא יסרב או לא יצטרף אליי שנאלץ לא להזמין חברים הביתה ושבאופן כללי אני אתרחק מהחברה בגלל מצבו. דברנו על זה והוא אמר שהוא ישתדל לעשות מאמץ אבל לא נראה לו שהוא ישתנה בן רגע ושאני צריכה לקחת את זה בחשבון.אני פוחדת שהוא לא ישתנה כלל,כרגע יש את חיינו יחד והחיים בנפרד מבחינתי זאת התנהלות טובה..אני פוחדת שאם נגור יחד זה יהיה רק אני והוא בלי שאר העולם..עוד בעיה היא שאני לא יודעת האם אני באמת אוהבת אותו ..אני כן מתגעגעת אליו כשאיננו וכן נהנית מהאינטימיות איתו ומהקרבה אליו.אבל אולי אני פשוט מרגישה שאני מצילה אותו מפני העולם וזאת אהבה שהיא לא בריאה?מה דעתך..?

שלומית יקרה,
שאלת כמה שאלות חשובות מאד, ובאמת חשוב שאת שואלת אותן. אלא שאני לא יכול לומר לך, מבלי לשוחח איתך ארוכות על זה, מדוע את עושה זאת. את מבינה את המחיר, את באמת לוקחת על עצמך את תפקיד המטפלת והתפקיד הזה עושה לך טוב, תרגישי רע אם תשאירי אותו במצבו, ואולי במצב פחות טוב אם תעזבי, מה שאולי כובל אותך איתו, אבל השאלה היא אם את מרגישה איתו מספיק טוב, ותרגישי איתו גם מספיק טוב לאורך זמן גם אם יישאר במצבו. וקחי בחשבון שזה מה שהוא, ושאם יהיה שינוי, הוא יהיה איטי מאד. הוא מגיע כעסקת חבילה על הטוב והרע שבו. האם זה מתאים לך? – זו תצטרך להיות החלטה שלך בהתאם למה שאת מכירה מעצמך ואת עצמך.וגם: כתבת "אני יוצאת כרגע"... כמה זה "כרגע"? האם זה שבועיים? – אם כן, אז למה להכנס לזה כאשר את יודעת שתתקשרי עוד יותר מאוחר יותר? האם "כרגע" זה כבר שנתיים? הצלחת להחזיק שנתיים בקשר כזה, אולי תצליחי יותר. הכניסי גם את זה למשווה של ההחלטות שלך, אבל הן שלך. אם את כבר זמן רב איתו, אולי כדאי שתלכי לטיפול פרטני שיעזור לך להחליט מה את רוצה, וייעץ לך איך לעשות זאת, איך אומרים? –one way or the other.

שלום.
אם יורשה לי להתערב ברשותכים רציתי להביע את דעתי בעניין.אכן,זה בעייה לצאת עם אדם עם חרדה חברתית.וזה מהדברים שהזכרת.(הסגירות,חוסר עניין לבוא במגע עם החברה או מחוסר עניין או מהחרדה וחשש לדחייה) אבל זה לא אומר עליו שהוא לא יהיה בן זוג טוב.בכלל לא.אנשים עם חרדה חברתית רגישים לסובבים אותם הם מאוד מתקשרים עם האדם שיוצרים איתו מגע ומרגישים נוח איתו,הם לא פוגעים באחר (ובעייה לפגוע בהם כי הם רגישים ומכל דבר קטן יכולים להתפרק).אבל יש להם את הרגישות,אמפטייה,הבנת הצורך של האחר,מרגישים שיש להם מה לתת ולדעתי עדיפים כאלו מאשר אנטיפטיים וחסרי רגישות שלא נותנים שום פידבק. אפילו שזה יותר מדי אצל חרדתיים.אם את חוששת מאירועים חברתיים או להזמין חברים שהוא לא ירצה לשתף פעולה-תני לי להגיד לך תני לו את הזמן קצת.כל זה במידה ואת אוהבת אותו.תני לו להסתגל, זמן הסתגלות לחברים שלך,תקחי אותו לאירועים חברתיים אבל שזה יהיה בהדרגה ולא להעמיס עליו ולא להציף אותו יותר מדי כי זה יבריח אותו.לא כ"כ הבנתי את הדוקטור-סליחה שאני מסתייג מדבריך.כתבת שהיא צריכה לקחת בחשבון שזה מה שהוא ושהשינוי יהיה איטי אם בכלל.נשמע לי שאתה לא ממש תומך בהמשך הקשר.אבל ניתן לתת לאדם הזדמנות,לתת לו אפשרות להסתגל להתרגל למעגל החברתי החדש.לא כולם ייצוריים חברתיים ולא כולם מרגישים בנוח עם אחרים בהתחלה.אז לא מגיע להם שיאהבו אותם?אני בטוח גם שיהיו כאלו שהוא לא יתחבר אליהם אף פעם מהחברים שלה ולא ירצה קשר ממש איתם אלו שלא נוח להיות איתם,וזה לא סוף העולם.אם כל אחת תתייחס אליו ככה בספקות וחששות, אז לא מגיע לו שימצא בת זוג?? או שהוא צריך לחפש מישהי עם חרדה חברתת וליצור מן קהילה סגורה מבודדת,מחוץ לתחום של אנשים עם חרדה חברתית שצריכים לבוא במגע אחד עם ה-2 ולא עם אחרים?וכולם מגיעים עם עסקת חבילה עם הטוב והרע.גם אלו עם חרדה חברתית וגם אלו בלי.הכותב כאן הוא בחור עם חרדה חברתית שמכיר את התופעה מקרוב...ומכיר אותה היטיב עם החסרונות שלה אבל עם היתרונות הנלווים גם שציינתי למעלה.

ד"ר חסון,בקשר לתגובתך:אנחנו יוצאים במשך קרוב לשמונה חודשים.כשאני איתו הכי כיף לי בעולם..וזה לא דבר שקורה הרבה,אני מרגישה אליו חיבור מצויין.הבעיה באה לידי ביטוי כשאני לא איתו,כי הוא יכול פתאום בגלל החרדה החברתית להיעלם לי למשך כמה ימים והפלאפון סגור ואני אוכל את עצמי מה איתו.או שאנחנו יכולים לקבוע פגישה ואז כמה שעות לפני כן הוא יבטל וכשאתקשר לשאול למה הפלאפון יהיה סגור ואני אשאר בלי מענה.וזה קשה,זה קשה מאוד וגורם לי להרבה טלטלות נפש. לפני כל פגישה אני לא יודעת האם זה באמת הולך לקרות הפעם או לא.אבל נשארת,כי שוב כמו שאמרתי,כשאני איתו זה הכי טוב שאפשר.ולמגיב פצ'נגה,קודם כל תודה רבה על תגובתך.באמת.אם יהיה לי איזושהו מסמך כתוב שמבטיח לי שכשאני אהיה איתו זה לא יהיה ר-ק איתו ושעם הזמן הבעיה החברתית שלו תלך ותשתפר וזה לא יימנע ממני להתראות עם הסביבה הייתי הולכת על הקשר הזה בלי לחשוב פעמיים.אבל כמובן שאין לי..ממה שאתה מכיר את עצמך או בכלל את הבעיה,זה דבר שעם הזמן קורה?

היי שלומית. שמחתי שקראת את ההודעה שלי.את כותבת שאת מרגישה אליו חיבור והכי כיף לך איתו בעולם וזה באמת לא קורה הרבה וזה דבר חשוב יותר בקשר.מה שקורה איתו עם ההיעלמויות האלו לי זה מובן.לך ולאחרים לא בטוח זה קורה לנו עם החרדה החברתית כי יש לנו ימים קשים כאלו שבהם פשוט לא ממש אנחנו רוצים לבוא בקשר עם העולם החיצוני.מן ימים קשים כאלו שכל מגע עם האחר גם אם הוא נראה הכי בטוח ונוח כרגע הוא מהווה איום וגורם להרגשה רעה.תלוי אם זה קורה אצלו הרבה מאוד זה בעייה.אני מניח ולא ממש זוכר שקראתי אם הוא בטיפול.את צריכה לדבר איתו על זה ולעודד אותו שיעלה את הנושא מול המטפל שלו דבר שמאוד עוזר.גם תדוני איתו את בנושא על הסיבה למה הוא עושה זאת-חרדה?דיכאון? חוסר רצון? שיסביר זה הוא יכול לעשות עם כל הכבוד!בכלל כל סיטואציה להתמודד איתה לאנשים עם חרדה חברתית יותר קל כאשר הם מעלים את הבעייה מול המטפל ודנים איתו על זה ומחפשים פתרון יחד.אני בכלל מתפלא שהוא הצליח להגיד לך שיש לו חרדה חברתית.אני לא הייתי מסוגל.(אולי עלית על זה לבד?? לא יודע...).ואם כבר זה ידוע שיש לו חרדה חברתית אז הוא יכול לתת הסבר למעשיו למרות שדברים שאננחנו נמנעים בגלל חרדה חברתית קשה לנו להודות בזה מהבושה...לגבי מה ששאלת אותי-מסמך כתוב?חחח.הלואי והנפש של האדם היתה עובדת על התחייבויות וניתן היה לחזות מראש מה יהיה וכיצד הטיפול יועיל.אין לדעת בוודאות.לא ניתן להתחייב בדבר כזה.אף אחד לא יוכל.אם הוא בטיפול ואם הוא בראש פתוח יחסית ומוכן להשקיע בעצמו ובקשר אני מקווה ומניח שזה ישתפר.יש לחרדה חברתית טיפול.לא יוצאים מזה לגמרי ולא הופכים ביום אחד וגם אחרי כמה ימים טובים לייצורים חברתיים ונוחים אבל יש לזה טיפול וניתן לחיות חיים נורמליים וסבירים עם הטיפול.בכלל שתדעי לך זה שיש לו בת זוג זה מבחינתו אמור להיות הישיג אדירר.אני משתף אותך משהו אישי-אני בן 32 ואין לי בת זוג ולא היתה מגיל 20+.וזה נורא קשה לא בגלל שלא רוצים,רוצים מאודד. כי זה נורא קשה.אז עצם זה שהוא מסוגל להיות בקשר זוגי זה מעולה.זה אומר שהוא כן במצב טוב.להשיג בת זוג לאדם ע ם חרדה חברתית ללא קשר למראהו ולהשכלתו זה בטופ של הקשיים שלו ולא מדבר על עצמי מדבר על הקושי לכל אדם עם חרדה חברתית ליזום קשר ולצאת לדייט.עוד פעם אני אגיד את דעתי את לא תהיי מטפלת שלו ממש לא.זה לא מקובל ולא נכון לעשות את זה.אבל,אם טוב לך איתו וכיף לך ואת רואה שהוא משתף פעולה יחסית דברי איתו על הנושאים שמציקים לך דברי איתו על זה שהוא יעלה אתזה בטיפול עם המטפל שלו ונקווה לטוב.אני גם לא יודע מה המוכנות שלו להשקיע מה האופי שלו עד כמה הוא מוכן להשקיע והאם הוא מבין אתזה שאת בעצם מוותרת פה הרבה מעצמך כי לא פשוט לאדם חברתי להיות בקשר עם אדם שהוא עם חרדה חברתית ואת רואה את זה בעצמך...בשביל האהבה שווה לנסות אבל גם הוא צריך להבין אתזה יש חרדה חברתית ויש עצלנות ואדישות ולא צריך לבלבל ביניהם...שיהיה בהצלחה.אם יש לך עוד שאלות אני ישתדל לענות ברצון רב...אומנם אני לא יכול לדבר במקומו אבל חרדה חברתית אני מכיר היטיב מניסיון...

קודם כל תודה רבה פצ'נגה על התגובות המושקעות שלך.אני קוראת אותן בשקיקה וזה מאוד עוזר לי להבין אותו יותר.ההיעלמויות שלו דווקא מובנות לי,הוא הסביר לי מאיפה הן נובעות ומצטער עליהן כל פעם מחדש ומרגיש נבוך ומתבייש בעצמו כשמתבטל משהו בגללו.וזה קורה הרבה..הוא לא מתבייש בעובדה שיש לו חרדה חברתית.הוא יכול לפנות למישהו שהוא מכיר ברחוב שתי דקות ולהגיד לו את זה.דווקא העובדה שהוא מפרסם את זה בשלטי חוצות גורמת לחרדה להשמע לא סיפור כזה טראגי.הוא מוכן להשקיע בקשר..לפחות ככה הוא אומר. אבל אני באמת חושבת הרבה פעמים על לסיים את הקשר כי רוב הדברים אצלו הם אחד בפה ואחד בלב.לא מסיבות של רוע או כוונה לפגוע,ברור שלא,הכל נובע מהבעיה החברתית שלו,אבל זה עדיין קשה נורא כל חוסר התקשורת הפתאומי הזה.זה גורם לי לא לסמוך עליו ואמון זה בסיס כל כך חשוב,כמעט הכי חשוב לקשר יציב.אז הרבה פעמים אני מפקפקת בהמשך שלנו יחד ושוב נמצאת איתו ולא יכולה לחשוב על לא להיות איתו יותר..כרגע הוא לא נמצא בארץ,הוא טס לכמה חודשים לעבודה בחו"ל, אז השיחות שלנו די קצרות ולא עמוקות. אם ואני אראה שהוא מוכן לקחת את עצמו בידיים ולטפל בבעיה כמו שצריך ולראות שיפור אני אמשיך בקשר בלי להסס..בכל מקרה כרגע אני עדיין בהתלבטות.החודשים האלה שהוא רחוק נותנים לי זמן למחשבה ושיקולים עם עצמי.כתבתי קודם הודעה וצרפתי את המייל שלי אך היא נמחקה,כנראה אסור לפרסם פה פרטים מזהים.בכל מקרה חבל,כי יש לי הרבה שאלות לשאול אותך ואני לא יודעת איך לעשות זאת.ושוב תודה :)

שלומית ופצ'נגה יקר
ים,הדיאלוג ביניכם מרתק. וניחשת נכון, שלומית, לגבי הסרת המכתב שלך, זה נעשה למען הגנתך. באותה מידה לא הייתי ממליץ לך, פצ'נגה, להשאיר פרטים אישיים, כי מי יודע מי יראה זאת ויוכל לנצל זאת.אני מבין אותך, פצ'נגה, ואת הרצון המוצדק שלך שיבינו ושילמדו לקבל אותך על הטוב שבך, וגם על הקשיים שבאים כעסקת חבילה. זה נכון לגבי החרדות הללו, בדיוק כמו שזה נכון לגבי אדם שמגיע עם קשיים אחרים שהאישיות שלו מציבה על זוגיות, כמו קינאת יתר או חוסר שליטה בכעסים. ואין ספק שגם אתה זכאי, כמו כל אדם, לקשר ולזוגיות. אבל לא כל אדם יוכל להכיל את הניתוקים החברתיים הללו, וצריך אשה שתהיה עם הרבה בטחון ושקט נפשי, שמוכנה לתת למען הדברים שהיא כן מקבלת, ושאולי הצרכים החברתיים שלה יתאימו יותר לאלה שלך (או, נגיד, שלפחות יהיו פחות מנוגדים).ולכן, מה שניסיתי לומר לך, שלומית, הוא שאת צריכה לעשות את החשבון שלך. פצ'נגה צודק בשאלה שלו אם החבר שלך בטיפול. כי זה אומר שהוא לוקח אחריות על זה, שיהיה לו בעקבות הטיפול ובמהלכו גם לפחות קל יותר להבין אותך ולקבל את הקשיים שלך איתו, ושייתכנו שינויים, גם אם הם ייהיו מוגבלים – אבל אני לא בטוח שנכון לצפות ליותר מדי, ולסמוך רק על זה. סמכי על מה שאת מכירה וראי את המכלול, ואם את אומרת לעצמך שאת יכולה להתמודד עם זה – זה טוב. וכל שיפור רק יעשה זאת טוב יותר. ואם את איתו רק בגלל הציפיה שיהיה אחרת אחר-כך, אז אולי זה לא נכון, כי שבירת ציפיות היא דבר שלא קל להתמודד איתו.ועוד – אמנם פצ'נגה מאיר לך דברים חשובים מנקודת מבטו של גבר עם חרדה חברתית. אבל קחי בחשבון שפצ'נגה הוא פצ'נגה, ובן זוגך הוא בן זוגך. כל אחד עם האישיות שלו, הקשיים שלו והאופי שלו, ועם היכולת או הקושי השונים להתמודד, והם אחרים. חשוב שתביני את המשמעות של החרדות, אבל גם חשוב שתדעי שהם אחרים ושונים מאדם לאדם, והחרדות אינן זהות אחת לאחת, והתגובות לחברה ולדברים שקורים תהיינה שונות, ולפעמים שונות לחלוטין. חשוב שתלמדי טוב יותר להתמודד עם בן זוגך והאופי המיוחדים שלו, אם בזה תבחרי לעשות.

שלום
שוב.לא היה לי זמן להגיב.אני מאוד מסכים עם הדוקטור שאומר שאני זה אני והחבר שלך שלומית זה החבר שלך .אל תעשי ממה שקורה אצלי וממה שאני חושב מסקנות על החבר שלך.שונות בולטת לדוגמא אפילו ששנינו עם חרדה חברתית אמרת שאין לו בעייה לספר את הבעייה שלו ולספר לאחרים על החרדה החברתית שלו.אני-אצלי אף אחד לא יודע מזה שום דבר ואף אחד גם לא ידע כנראה חוץ מהמטפל.אני פשוט לא מסוגל לספר על זה לאחרים.אני מרגיש שזה מוציא אותי חלש לא יוצלח ולכן אני לא רוצה להיראות ככה ולכן גם אף אחד לא ידכע מזה ועדיף לי ככה.כלכן,ל אחד עם האופי שלו עם המורכבות שלו.תעדכני מה היה הסוף..מעניין לדעת..

אתה צודק ואני מודעת לעובדה שאתם שונים..אבל לגבי האופי שלו אין לי צל של ספק שאנחנו מתאימים לגמרי..השאלות וההתחבטויות שלי בנוגע לקשר נוגעות לחרדה החברתית,בגלל זה באתי לשאול פה.אין לי איך לעדכן..כי אסור לפרסם באתר פרטים וכנראה אגיע להחלטה עוד חודש- חודשיים,שאני אראה מה קורה כשיחזור לארץ ואחשוב עם עצמי האם מתאים לי להתגמש לצרכיו או לא.בכל מקרה תודה שוב :)