התלבטויות בזוגיות: מה לעשות?

זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן,ואני זקוקה נואשות לעצה.אני בת 30,נשואה כשנתיים,לאחר קשר של ארבע שנים.העניין הוא,שאני לא בטוחה שאני רוצה את חיי הנישואין האלו.אתחיל ואומר שגם לפני החתונה לא הייתי בטוחה שאני באמת רוצה להתחתן איתו.אבל מכיוון שעברתי פרידות קשות בחיי,ולא ממש סמכתי על שיקול דעתי,החלטתי להתחתן (גם הלחץ מההורים לא עזר..).בעלי בחור טוב,שמשתדל לעמוד לצידי ולרצות אותי,אבל נדמה שזה לא מספיק,משהו חסר לי.תמיד אני באה אליו בטענות ומענות,גם אם אני יודעת שהוא עשה את המיטב מבחינתו.אין לנו נושאים משותפים,הוא די משעמם לטעמי (או שאני זו המשעממת..),בקיצור לא יודעת,ולא בטוחה בכלום.מה גם שאני מוצאת את עצמי חושבת המון על גברים אחרים (גם במיטה).האם לסמוך על עצמי ועל תחושותיי,או לנסות לבדוק את עצמי לפני שאחליט לקום וללכת.אני חייבת להודות,שאני מאוד מפחדת מהמחשבה שאחליט להתגרש,ובסוף אתחרט.לצערי,כזאת אני,לא יודעת לקבל החלטות על חיי,בייחוד החלטות משמעותיות כמו אלו..בבקשה זקוקה לעצה!

מבולבלת יקרה,
את מבינה שאם את מתלבטת כל כך הרבה, אז לא אני שאוכל כאן, על סמך פנייה חטופה שלך, להחליט בשבילך, ואני מניח שלא ציפית לזה.החיים לא זימנו לך אושר גדול. במקרה הטוב, הם זימנו לך שביעות רצון, שתהיה גדולה יותר אם תהיי מוכנה להתמסר לה יותר. ולכן השאלה היא מה קדם למה, האם זה האופי הספקני והלא החלטי (שאני לא יודע אם יש לך), או משום שהאפשרויות הן באמת די שקולות. האם את מוכנה לחיים ללא זוגיות במשך השלוש שנים הבאות, לשנה וחצי נוספות של חיים עם בן זוג אחר, כולל הספקות ואי הבהירות אם הוא רוצה להתחתן ומתי הוא ישאל, שבשאיפה יהיה מוצלח יותר, ובתקווה הרבה יותר?אולי אין לך בעיה עם זה, ואולי האפשרות הזו מכניסה אותך לחרדות. אני לא יודע. הרבה מזה תלוי בך, ואף אחד לא מבטיח לך גן של שושנים אם תתגרשי. ההתחלה תהיה קשה גם בגלל המשפחה שלך, שכנראה לא תתמוך בך. אבל מצד שני, יכול להיות שבאמת, באופן הנוכחי, צפויים לך חיים משמימים ותחושת החמצה גדולה.אני חושב שבמקרה כמו שלך עדיף ללכת ליעוץ אישי עם איש מקצוע, ולברר את הדברים היטב עם עצמך. בין אם תחליטי להישאר בזוגיות הזו, ובין אם לצאת ממנה, עדיף שתעשי זאת מתוך שלמות והשלמה, שתדעי למצות גם כאן וגם שם את המיטב מעצמך ולעצמך.