התלבטויות אמונה בזוגיות: מה לעשות?

ד"ר חסון שלום,
יש לי בעיה שמטרידה אותי כבר מספר חודשים ואני ישתדל לספר עליה בקצרה:אני וחבר שלי יוצאים כבר שנתיים, הוא מסורתי ואני חילונית.מההתחלה ידעתי שהוא שומר שבת, כשרות והפרדת כלים וזה לא הפריע לי.דיברנו מספר פעמים על הנושא והוא הבטיח לי שמסורתי הוא ישאר ללא התחזקות בעתיד, ושאלו הדברים היחידים אותם הוא מקיים בדת.הבעיה החלה כשעברנו לגור יחד, לפתע צצו דברים נוספים בקשר לעתידינו המשותף : נידה, חינוך מסורתי לילדים ועוד.... ואני נלחצתי. אני באה מבית חילוני שאפילו קידוש בערב שבת אין בו.לצערי אחרי שלא הצלחנו לגשר על הפערים ואחרי שלא הייתה מוכנה לבוא שום פשרה מצידו פירקנו את המגורים המשותפים.כרגע, הוא נמצא במצב שהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, הוא לא יודע אם הוא מסורתי או דתי, הוא לא יודע אם ירצה להתחזק בעתיד והוא מעמיד אותי במצב לא ברור שאני לא יודעת לאן פניי מועדות.בהתחלה אמר לי שהוא ישאר כמו שהוא ועכשיו הוא לא יכול לתת לי תשובה ברורה לגבי זהותו ומה יהיה איתו.אני יודעת שבתור חילונית אם ארצה להמשיך בקשר חייבת להיות מצידי הקרבה גדולה יותר מאשר מצידו אך הוא כ"כ פוחד לגעת בנושא, כ"כ פוחד לדבר על זה, לא יודע לומר לי במה הוא יכול להתפשר ורוצה שאני אקבל את דרכו ללא פשרות.הבעיה היא שהוא מבין שככה זה לא יעבוד והוא מבין שעליו להתגמש מעט על מנת שהקשר יצליח אבל אני לא מצליחה להביא אותו למצב של שיחה בוגרת על הנושא, אני מבקשת ממנו שילך לטיפול אך כל מה שהוא אומר זה "יהיה בסדר" .... הוא מבקש ממני זמן והבנה אך בינתיים אני זו שיושבת ומתייסרת על חוסר הפיתרון.יש לציין שבכל הזדמנות הוא בוכה ומתייסר ודואג לציין כמה הוא מתגעגע וכמה שקשה לו וכמה שהוא רב עם עצמו כל יום על כך שהוא אינו יודע מה הוא רוצה מעצמו ואיך נוכל להגיע לעמק השווה. אך פעולות - אין.(יש לציין שהוא בן 31 עוד מעט)מה לדעתך אני אמורה לעשות ? האם עלי להניח לו לנפשו ולתת לו להתמודד לבד ולהיעלם מהסביבה ?האם עלי לעזור לו ולהביא לו בעצמי שם וטלפון של מטפל פשוט להגיש לו על "מגש של כסף" ?האם עלי לתת לו את הזמן שהוא מבקש ופשוט להישאר ברקע ולתמוך כשיצטרך ?אני אובדת עצות, לא יודעת איך לפעול, באיזה שיטה לנקוט ומה הכי טוב על מנת שהוא ילך וימצא את עצמו ועל מנת שנוכל להיות יחד ולהתגבר על כל המכשולים ?תודה מראש.

שני יקרה,
ראי, הבעיה היא לא בעיה של "טיפול נפשי" בגלל בעיות אתיות. כלומר, מדובר בעניינים של אמונה, ומעט מאד מטפלים יהיו מוכנים להכנס לזה. טיפול נפשי הוא בדרך כלל פלורליסטי, ונותן לאדם לבחור את דרכו. יש בתהליך שיחות על זה וסיוע למצוא דרך, אבל בדרך כלל מדובר בדרך חברתית, ומשום מה יש זהירות בדיון על דרך אמונית.מבחינתך, גם אם הוא ילך לטיפול כדי למצוא את דרכו, את לא יכולה לדעת מה תהיה דרכו עד שלא ירגיש שהוא הגיע למסקנה. כמו לא מעט אנשים הנמצאים אי-שם בין לבין, בין אם הם חוזרים בשאלה ובין אם הם חוזרים בתשובה, אמצע התהליך הזה הוא בלתי יציב, ומלא התלבטויות רגישות עזות מאד. הן לא קשורות ישירות אליך, אבל את מבינה שאת, בהשקפתך, ובאופי החיים שאת רוצה לחוות, תלויה בהן.אם את רוצה להשאר איתו ולנסות להשפיע, עשי זאת. אבל אז את לוקחת סיכון שאת מבזבזת את זמנך כי המקום שאליו יגיע אולי לא יתאים לך. ואני חושש שמידת ההשפעה שלך עליו תהיה מעטה מאד, אם לא הפוכה. בזוגיות, בתפיסת העולם הנוכחית, ובודאי כאשר הוא מגיע מתפיסה דתית, סביר מאד שהחבר שלך צריך להרגיש מוביל ולא מובל. השפעות שהן במודע שלך לכיוון החילוניות, יקטינו את הבטחון שלו כגבר בזוגיות, ואת הזכיה בהערכה שלך. לכן את די במלכוד, אלא אם תצליחי איכשהו לאזן את זה בהקניית בטחון בתלות שלך בידע, בהבנה שלו ובמנהיגות שלו בתחומים אחרים.

ד"ר חסון שלום,
מדברייך אני מבינה שהמצב שבו הוא נמצא הוא מצב נפשי עדין ושטיפול לא בהכרח יעזור ? מה שאומר שזמן עם עצמו יועיל לו יותר להסקת מסקנות לגבי עתידו ?הבעיה היא איפה זה ממקם אותי ביחס אליו ?ההתלבטות כאן היא האם לסייע לו או האם לסגת ?מה נכון לאדם במצבו ? להיות לבד ולבצע " חשבון נפש" עד שהוא מבין מה הוא באמת רוצה ?האם אני צריכה לשחרר אותו ? האם הנוכחות שלי בחייו מקשה עליו ומעכבת אותו בקבלת ההחלטה ?

שני היקרה,
הבעיה היא שאת לא יכולה לדעת כמה זמן הוא צריך כדי לבשל עם עצמו את תפיסת העולם האמונית אצלו.ומכאן, שהנוכחות שלך לוחצת עליו. בודאי. כי זו עוד אחריות. אם את בטוחה לגמרי שאת לא רוצה אורח חיים דתי, או לפחות (אם הוא מוכן לכך שאת תנהלי אורח חיים משלך, מה שלא בטוח בינתיים, כפי שהבנתי), שהילדים שלך לא יגדלו בחינוך דתי, הוא מהווה סיכון לאורח החיים הזה, עד שלא יחליט באופן ודאי אחרת. וכאן אנחנו חוזרים לשאלת הזמן הבלתי ברור.התשובה לשאלה שלך אם להמתין, בין אם איתו ובין אם בלעדיו, היא כמה זמן הוא שווה שתחכי מבלי לדעת? זה יהיה זמן היעד שלך. אם תחכי איתו, בלי לחץ, והוא יחליט על אורח חיים חילוני יותר, הסיכוי שתצליחו להיות ביחד גדול יותר. אם תחכי בלעדיו, הסיכוי שלא תהיו ביחד, גם אם יחליט על אורח חיים חילוני, קטן יותר, כי תתרחקו יותר, וכי האמון שלו ברצון שלך להיות איתו בכל מחיר, יקטן.מצד שני, בכל מקרה יש סיכוי שזמן מה אחר-כך תתהפך עליו דעתו, גם לאחר החלטה שלו, אבל הסיכוי שזה יקרה לאחר שהחליט לבדו, לגמרי לבדו, הוא קטן יותר.

ד"ר חסון שאלה אחרונה..האם ישנו מישהו שיכול לסייע לו בתהליך קבלת ההחלטות כיוון שמדובר פה כנראה לא רק על אמונה ובחירת היותו דתי/חילוני אלא על מצב נפשי רגיש ומבולבל מכל הבחינות, הבחור בן 31 לא יודע לאן פניו מועדות מכל הבחינות ?האם יש לך המלצה למי לפנות ? במי אפשר להיעזר ?אם אכן יש לך המלצה זה יסייע לי מאוד.תודה.

שני יקרה,
הנה, עלית בדיוק על הבעיה. כי אני יכול להגיד לך שבהחלט סביר שהוא ימצא פתרון אצל רב כזה או אחר, ושאם זו תהיה הדרך, זה יפתור לו גם את כל מצבו הנפשי הרגיש והמבולבל. אבל אז זה לא יהיה הפתרון שאת רוצה.כי יתכן שהוא כן צריך למצוא דרך של השקפת עולם אמונית (דת או חילוניות), כי הדרך הזו משפיעה לא רק על האמונה שלו אלא גם על השאלה אם אתם תהיו ביחד או לא, ועל אורח חייו, ועל עוד ועוד עניינים משמעותיים הקשורים לעתיד שלו. ואולי לכן הבלבול הכולל שלו. הוא בן 31 ולא יודע כיצד ייראו חייו בעתיד. לא פשוט.מצד שני, יתכן שאני אוכל לסייע לו. בגלל הרקע שלי, ומכיוון שאיני קונוונציונלי בגישתי, יתכן שאוכל לעזור גם בהבנה אם הקושי שלו קשור לעניינים של אמונה או לדברים אחרים, וגם לדבר איתו על שאלות של אמונה ושאלה, שאני מכיר די מקרוב. אם הוא מעוניין,אוכל לפגוש אותו לפגישה של שעה, ונדבר על האפשרויות ועל אפיון התהליכים השונים שאפשר להכנס אליהם. וקחי בחשבון שיכול להיות שבסופו של תהליך אגיד לו שאולי עדיף שייפגש עם רב...אם הוא מעוניין, שיצור איתי קשר:http://www.orenhasson.com/contact_1.htm.