התייעצות עם פסיכולוג בזוגיות

היי, אני בת 27 ובן זוגי גדול ממני בחצי שנה. יצאנו בערך חצי שנה. יש לציין שגרנו בערים שונות אבל היינו נפגשים בתדירות גבוה. בתחילת הקשר אחרי חודש של חברות בנינו בן זוגי הודיע לי והוא לא סיפר לי על כך שהוא הולך לפסיכולוג במשך כמעט שנתיים בעקבות הפרידה מהאקסית. קיבלתי את זה בהבנה למרות שכאשר הוא סיפר לי זאת זה קצת הציק לי. אחרי ארבעה חודשים שיצאנו יחד הוא חיפש דירה בעיר שלו בהתחלה חשב עם שותפים ואחרי זה עם חברים ולבסוף כשלא הסתדר הציע לי שנעבור לגור יחד ושאשתתף איתו בתמורה לסכום לא גבוה כ"כ מכיוון שאני לא יום יום בדירה בגלל העבודה שנמצאת בעיר שלי. הסכמתי וכך היה עברנו לגור יחד והוא הודיע לי שהוא מפסיק עם הפסיכולוג כי הוא מרגיש שהוא כבר לא צריך וגם בגלל המצב הכלכלי. שמחתי. נתתי והבאתי לדירה הזאת מבחינת ריהוט כמעט הכל... הכל היה בסדר היו ריבים פה ושם כמו לכל זוג ולפני שעברנו לגור יחד קבענו לנו טיסה לחו"ל, כמה שבועות לפני הטיסה היו לנו מריבות שבקבותיהם בן זוגי אמר לי שהוא מרגיש צורך לחזור לפסיכולוג שזה הציק לי מאוד כי ידעתי שזה משהו על המערכת יחסים שלנו והוא לא משתף אך בסוף בחר לדחות את זה לאחרי חו"ל. חזרנו מחו"ל היה כייף ערב אחד שהייתי בדירה בן זוגי הודיע לי שקבע עם הפסיכולוג כשחזר היה מאוד שקט וטען שכואב לו מאוד הראש ולא שיתף אותי מה שבדר"כ הוא היה עושה כשהיה מבקר אצלו. הפעם משהו היה חשוד לי אבל בבוקר שלמחרת עוד זה הציק לי ושאלתי אותו מה קרה, שישתף אותי מכיוון שאני לא מצליחה להגיע אליו והרגיש לי שהוא מאוד מסתורי. התעקשתי, התעצבנתי, הרמתי את הקול הוא רצה לעשות הליכה לפני שנדבר ולא הסכמתי רציתי תשובות על המקום ואז הוא הודיע לי שהוא חושב שאנחנו צריכים להיפרד ושאותו פסיכולוג לטענתו לא שיכנע אותו אחרת. לקחתי את זה מאוד קשה באתי אליו בגישה שאולי אנחנו יכולים לשנות משהו אבל כלום לא הזיז אותו מהחלטתו. בקור רוח החזיר לי את הכסף על הדירה חיבק קצת שבכיתי,הוא בכה, היה רגיש עד שכבר היה אדיש עזבתי את הדירה. בערב אחרי שכ"כ בכיתי ומשפחתי עודדה אותי הוא התקשר אלי מספר פעמים ולא עניתי לו. הייתי מאוד פגוע בסוף השיג אותי דרך אימי והודיע לי שהוא בדרכו אלי כי הוא מתחרט כמובן שלא חזרתי איתו לדירה ודיברנו ואמרתי לו שאם הפסיכולוג צריך לתת לו תשובה והוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו אז יש פה בעיה ושפתאום ככה להתחרט זה מוזר שהוא לא יודע מה באמת הוא רוצה מעצמו ושהתנאי שלי שיפסיק עם הפסיכולוג שלזה הוא סירב בכל תוקף וגם נורא כעסתי שהוא לא בא לדבר איתי עלינו וישר רץ לפסיכולוג. ימים אחרי זה הוא התקשר ולא עניתי לו עד ששלח לי הודעה שמבחינתו אנחנו בפסק זמן עד ששנינו נחליט. (זה נראה לי כדי להחזיר לעצמו את האגו האבוד אחרי שלא חזרתי איתו לדירה) לא עניתי לו גם לא להודעה רק אחרי שביקש עניתי לו שקיבלתי את ההודעה. שבוע אחרי הפסק זמן שלחתי לו הודעה שאולי כדאי שנשב ונדבר והוא הסכים קבענו ביום למחרת ואז הוא שלח לי הודעה שניראה לו בעצם שאין טעם ושהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו ושהוא מתוסבך ושלטובתי כדאי שהמשיך הלאה...אשמח לתגובה בעניין אם יכולתי לעשות משהו אחרת... או שאולי אסור להיות טובות איתן מידי

שרון יקרה,
את מאד כועסת על בן זוגך שנפרד ממך, ואת מאשימה אותו ואת הפסיכולוג שלו. ובעצם, את לא בדיוק מאשימה את הפסיכולוג כמו שאת מאשימה אותו שהוא מתייעץ איתו לפני שמתייעץ איתך. ברור שכאשר הוא הולך להתייעץ עם מישהו אחר, את מאבדת שליטה ובטחון במה שיקרה, ואם זה על היחסים שביניכם, את מאבדת שליטה וביטחון על העתיד בנושא שהוא מאד משמעותי.התייעצות עם פסיכולוג היא משהו דיסקרטי, שאת יכולה לראות במידה רבה גם כדיון של אדם עם עצמו. הוא דן בנושאים שונים עם עצמו ועם הפסיכולוג שלו, עוד לפני שהביא דברים אליך. גם את מתייעצת עם עצמך, ולפעמים אולי אפילו עם אמא או עם חברה, לפני שאת מעלה דברים בזוגיות. לפעמים זה יותר טוב, לפעמים זה פחות, אבל כאשר אדם פחות בטוח בקבלת ההחלטות שלו, הוא מתייעץ.העניין הוא שבכעסך, את כותבת ומתלוננת רק על תהליך קבלת ההחלטות שלו, ועל תלותו בפסיכולוג, ואני חושב שהתלונה שלך על תלותו בפסיכולוג נובעת בעיקר משום שאת מצביעה בכך על משהו שלכאורה לא בסדר אצלו או שהוא חולשה שלו בעינייך, ובכך מקבלת, לכאורה, חיזוק לעמדתך. אלא שבכעסך, את גם לא לוקחת אחריות על הסיבות שבגללן הוא התלבט מלכתחילה אם להישאר איתך או לא. ברור שידעת שהוא לא לגמרי מרוצה (מעידה על כך העובדה שחששת מכך שהלך לפסיכולוג לאחר שחזרתם מחו"ל), ואני חושב שהטיול שלכם בחו"ל אולי לא היה לגמרי "כייף", או שלא התחברת אליו מספיק כדי להבין ולראות שאולי בשבילו זה לא היה כייף כמו שאת חשבת.את שמה לב, בודאי, שאני מכוון אותך גם לבדוק מה קורה איתך. אני לא יודע מה יקרה ביניכם, ואם תחזרו להיות ביחד. אני רק יודע שאת בעיקר מאוכזבת, ממורמרת וכועסת, ומנסה להציע לך גם להפיק לקחים.