התחתנות: מה באמת מסתתר מאחורי הרצון?

שלום רב,
אני ובת זוגי נמצאים קרוב לשנה ביחד, בעוד מספר חודשים אנחנו מתחתנים. שנינו סביב אזור ה-30. אנו שונים במובן שהיא מחפשת כל הזמן ספייס ואני מחפש את הביחד והחום. לפעמים אני מרגיש שמבחינתה גם אם לא נתראה שבועיים (אנו גרים ביחד כבר כמה חודשים) אז לא קרה כלום. היא לא אומרת לי הרבה שהיא אוהבת אותי ובנוסף שאני אומר לה את זה היא צוחקת צחוק נבוך. אני אפרט גם שהיא כרגע בתקופה לא קלה של חיפוש עבודה ולכן היא לא במצב רוח הכי טוב שהיה לה אי פעם. אני עושה בשבילה המון בלי שהיא תשים לב. "סוגר לה המון פינות" כדי שיהיה לה יותר נח.. אני מרגיש לא נאהב כמו שאני מצפה (לא יותר מידי - אפילו לדעת שהיא אוהבת ושהיא שם בשבילי כמו שאני בשבילה)..אני מרגיש שלקבוע פגישה בבית קפה עם חברה מרגש אותה יותר מלהיות איתי או לתת קצת חום..אני מאוד מוטרד מזה..קצת כואב שהמצב כזה אבל אני לא יודע מה לעשות..לחכות שהיא תמצא עבודה ואולי זה ישתפר ? מהיכרותי עם עצמי אני בעל אינטואיציות טובות ואני מרגיש שהיא פשוט לוקחת אותי כמובן מאליו ומאוד מרוכזת בעצמה. זה כבר מפריע לי לניהול התקין של שגרת חיי. אשמח לעצה או טיפ - אגב, ניסיתי לשוחח איתה על זה אך לא יצא מזה משהו מיוחד שיכול לשפוך אור.

אלמוני יקר,
אם היא רוצה להתחתן איתך, היא כנראה רוצה בך מספיק כדי שתהיה בן זוגה ואב לילדיה. עצם הידיעה הזו אמורה להרגיע אותך, לפחות במעט.קיימות שתי אפשרויות: (א) שהיא מיואשת מעצמה, ולקחה את הראשון שמוכן להתחתן איתה, ו-(ב) שהיא מאוהבת בך עד כלות, אלא שהיא מורגלת ביחסים אחרים, מרוחקים יותר, עם מעט הבעה רגשית והרבה הגנות. מבין השתיים, המוקצנות, היא קרובה ככל הנראה לשנייה. אלא שמאחר שזה שונה ממה שאתה רגיל אליו, ומאחר שאתה צריך "להרגיש" את האהבה של הצד השני, כי כך אתה רגיל כשאוהבים, וכך אתה רגיל מהבית, אתה מאבד ביטחון.אני לא מבטיח לך שזה כך, אלא רק אומר שזה נראה סביר. נסה לומר לעצמך, באופן לוגי – שהוא אכן מנוגד לתחושות שלך – שזה כך, ובדוק סימנים אחרים. כלומר, אם היא לא בונה קשרים עם גברים אחרים, ואם החברות שלה הן אכן רק חברות, ואם הפעולות המעשיות שלה מחוייבות כלפיך ללא היסוס, אז אתם פשוט פועלים במערכות רגשיות אחרות, ואתה יכול לנסות להרגיע את החרדות שלך. ואם זה מפריע לניהול התקין של שגרת חייך, סימן שיש לך כאלה.אם אינך מצליח להתגבר עליהן, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי. התחושות הללו שלך, ולא משנה אם הן מוצדקות או לא, יכולות להכניס אתכם לסיחרור לא טוב.

אתמול היה לה ריאיון עבודה לתפקיד שקצת קטן עבור היכולות שלה בלשון המעטה,היא כבר שנה ומשהו מחפשת את העבודה שתיתן סיפוק של עשיה. (עבדה בשתי עבודות ממש גרועות לכמה חודשים ועתה כבר חצי שנה ללא עבודה). אני הייתי בעבודה עד שלוש ולאחר מכן משלוש עד תשע בערב בקורס מטעם העבודה. כשחזרתי הביתה אכלנו ארוחת ערב שהיא הכינה (טעימה (-: ) ומאותו רגע היא התנחלה על הספה וכל דבר שהיה צריך להיעשות בבית היא רמזה או אמרה לי לעשות. החל מלנקות את הכלים לרדת עם הכלב ודברים שאחר 14 שעות מחוץ לבית פחות מתאים לעשות. כמובן שעשיתי זאת ואני לא עצלן.. היא לעומת זאת הייתה אחרי הריאיון בים עם חברה ולאחר הגעתי הייתה על הערב על הספה. אני מבין שאני צריך לתמוך בה כי היא לא בתקופה הכי טובה. אבל זה חוזר על עצמו המון. ולבסוף שכבר היום נגמר ואני רוצה קצת יחס ממנה לאחר שסיימתי את כל המשימות אז היא עייפה והולכת לישוון מבלי שנדבר לשניה. מיותר לציין שבימים שאני יותר בבית אני גם מבצע את רוב המטלות ואין לי בעיה עם זה כי אני מאוד לא אדם של לשבת במקום. מישהי כבר אמרה לה שהבעיתיות בקריירה עלולה לפגוע לה בזוגיות. אני גם יודע את זה. אבל הזוגיות שלנו נפגעת והיא בחוסר מודעות מוחלט. דיבור איתה לא עזר. אז ניסיתי להשליך זאת על הספייס שהיא רוצה שזה גם קשור אבל אני מבין שהבעיה העיקרית זה סוג של דכאון בגלל הקריירה שהולך ומשפיע על היחסים ביננו. היא כל כך רגילה לראות אותי שלא טוב לה שאולי בגלל זה היא מעדיפה לראות חברות שאותן היא לא רואה כל יום. אני מרגיש כאילו החלק שלי בחיים שלה מבחינת החשיבות על הנייר הוא גדול כי אנחנו מתחתנים אבל בפועל היא מקטינה אותו ופשוט מראה חוסר אכפתיות. איך ניתן לקיים זוגיות ולהבדיל אותה משאר הבעיות. אני מאמין שאם היא לא תיתן לזה להשפיע על כל תחומי החיים אז יהיה לה טוב

אלמוני יקר,
בניגוד למכתב הקודם, הפעם הוספת יותר מידע. זה לא רק מרחב שהיא זקוקה לו. אם היא קרייריסטית, שזקוקה להערכה עצמית דרך עשייה והשגיות, יכול להיות שהיא באמת שרויה בסוג של דיכאון המשפיע גם על מה שביניכם, ובעיקר דרך ההפיכה שלה, בזמן הזה, לאגוצנטרית יותר – שקועה יותר בקשיים שלה, ופחות רואה את הצרכים שלך.אתה כותב שאולי הפכת להיות הרגל, בתנאים האלה, ושלכן היא מעדיפה חברות. אם כך – אולי נסה להיות פחות הרגל, ופחות נעלי בית ישנות, וצא איתה לעשות דברים מעניינים. הפוך את הזוגיות שלכם לחוויה יותר מעניינת לה. דברו על דברים שמעניינים אותה, מצא עבורה דברים שמעניינים אותה, והיה לה עזר בחשיבה בקול על חיפוש העבודה שלה. במקביל, שתף אותה גם בעשייה בבית. בקש ממנה עזרה בדברים שאפשר לעשות ביחד. בקש ממנה לעשות דברים קטנים מדי פעם בעת שאתה עושה דברים אחרים ולא יכול. אבל לא כאשר היא שקועה באופרת סבון. עשה זאת בחוכמה, והפוך את החיים שלכם לפעילים יותר, כדי שיהיה לה יותר קשה לשקוע כשק תפוח אדמה מול הטלויזיה כשהיא איתך.ואל תתייאש כאשר משהו לא עובד, ואל תכעס כאשר משהו לא עובד, אלא נסה שוב או אחרת, בהזדמנות הבאה. למד מה עובד ומה לא, ואל תכניס מתח בדרישות. למד לשפר את האוירה.

תודה רבה, אני אעבוד על זה. האמת היא שאני אכן משתדל להפעיל אותה והיא גם מבצעת משימות בצורה יעילה. אני מקווה שהיא תמצא את עצמה אך מצד שני מקונן בי איזה פחד שהיא כל כך תיהיה צמאה לקריירה עד כדי העדפת הקריירה על הזוגיות. אני לא מאמין ב"לעבוד עד תשע" ואחר כך לחזור הבייתה ולהתחבר שוב. אני מאמין שאחרי שש בערב אלא אם כן יש משבר צריך להיות עם הבן זוג ויותר מאוחר עם המשפחה כאשר נתרחב.