התחשבות ברצונות: מה לעשות?

שלום
ד"ר חסוןהפורום פשוט מוצלח וההתייחסות שלך לאנשים יוצאת מגדרה!אני ממש שמחה לדעת שיש עדיין אנשים טובים כמוך שתורמים מעצמם לזולת.יישר כוח!לבעייתי שלי:אני בת 23 ויש לי חבר (קשר רציני ראשון) בן 28 . בעברו הוא ביטל פעמיים חתונותמסיבות שונות (האחת חוסר התאמה מוחלטת והשנייה-משבר בזהות המינית של הבחורה השניה).כשהתחלתי לצאת איתו,הבהירו לי (אומנם במעיין צחוק) ש"תוך שנה את נשואה.."אני כמובן לקחתי את זה בצחוק כי איפה קיים האדם שינווט לי את החיים?בסופו של דבר אני זאת שמחליטה.התחלנו לצאת והאהבה התגברה . הייתה כימיה מטורפת והשידוך הזה הצליח מאוד(לא ציינתי שהכירו בינינו).בחודשים הראשונים הוא "טיפטף" לי על חתונות אבל לא לקחתי אותו ברצינות עד לחודש האחרון שבו הוא הכניס הילוך והראה לי רצינות יתרה בעיניין.הוא מבחינתו בוחר את ספטמבר הקרוב לחתונה המיועדת איתי (או בלעדיי.)אני שבורה מבפנים וחושבת על זה יום ולילה ולא יודעת מה לעשות ולכן אני פונה אלייךבראשית הקשר לא חשבתי אפילו על המילה "חתונה" .עם הזמן ככל שהוא דיבר איתי על זה עוד ועוד , התחלתי להתרגל לרעיון שאני אהיה אישה נשואה למרות גילי הצעיר והאופי השובבי-ילדותי שלי . הבעיה היא שהוא לחוץ להתחתן והוא משדר לי את זה ואני נלחצת כי אני לא רוצה לאבד אותו . קשה לי עם הרעיון שהוא ייבחר את המועד שמתאים לו מבלי לקחת את רצונותיי בחשבון....הוא לא מוכן "לבזבז" שוב פעם שנתיים וחצי או 6 שנים עם בחורה כמו שהיו לו האחרות וביטלו לו בסופו של דבר . הוא רוצה לתקתק את זה ולא למשוך את הנושא יותר מדי . יש לציין שהוא הפך לבדיחה בקרב חבריו הנשואים והאבהייםשהוא מבטל חתונות סדרתי והוא מרגיש רע עם זה ולא רוצה שזה ייקרה לו שוב בפעם השלישית. .ד"ר חסון תבין משהו-אני כן רוצה להתחתן איתו כי אני אוהבת אותו בכל ליבי ולא מוכנה לאבד אותו אבל הוא לא מוכן לחכות עוד שנה מהיום . הרי כלה צריכה זמן לעכל את העובדה שהיא מתחתנת , שהסטטוס שלה משתנה לכל החיים, אי-אפשר לקבוע חתונה מהיום לעוד 5 חודשים . זה לא נתפס לי ואני נלחצת נורא מהעיניין שאין לי זמן להכנות נפשיות לדבר .אנחנו יוצאים רק 10 חודשים כבר להתחתן (בלי "תוספת זמן"....?)?אין לו זמן מיותר עבורי ואני מרגישה שהוא לוקח את החיים שלי בידיו ומשתמש בהם לפי רצונותיו בלבד....כשהעלתי בפניו את חודש מאי 2007 הוא לא היה מוכן לשמוע על זה ואמר לי שאין לנו יותר מה לעשות ביחד.הוא רוצה גם ילדים מן הסתם ולא רוצה להיות אבא מבוגר כשכבר כל חבריו אבות לילדים בני שנה ושנתייםאני לא רוצה לאבד אותו ומצד שני אני לא מגובשת מספיק מבחינת איך המשפחה תגיב :בכל זאת -זה קשר רציני ראשון ורק 10 חודשים.אלוהים אני מפחדת....מה עושים???בבקשה תעזור ליתן לי נקודות כיווןאני מתוסכלת9.4.2006

שירי-לי יקרה,
את חוששת ובצדק, כי הוא לא יודע להתחשב ברצונות שלך, ומנסה להשליט עלייך את הרצונות והפחדים שלו. התנהלות כזו עלולה להקרין גם על יתר חייכם המשותפים, ואולי תוכלי לראות סימנים לזה גם בדברים אחרים, שאינם מרכזיים כמו מועד החתונה.אם את באמת רוצה לחיות אתו, קחי אותו עכשיו ליעוץ זוגי. זה מקום שבו הוא ייאלץ להקשיב לך, ושם תוכלו ללמוד איך להסתדר עם רצונות מנוגדים. ואם לא תצליחו ליישב רצונות מנוגדים, אז אולי הוא לא האדם שיתאים לך.

ד"ר חסון שלום,
שמי רוני (שם בדוי) ואני החבר של שירי-לי ,שירי לי ביקשה ממני לקרוא את תגובתך וקראתי כמובן.אני רוצה להציג את הדברים מנקודת המבט שלי:חשוב לי לציין כי הדברים שנכתבו ע"י שירי לי היו בשעת משבר,כשהקשר היה על פרשת דרכים.אני בחור בן 28 פלוס, כפי שכבר סיפרה שירי לי אכן הייתי אמור להתחתן פעמייםואכן החתונות בוטלו מסיבות שונות.רצוי לציין כי אני בחור בוגר אשר בהשקפת החיים שלי ראיתי את עצמי מתחתן צעירולכן אולי בעבר "מיהרתי" להתחתן.אך יצויין כי בשני הקשרים שלי בעבר היו לי יחסים יציבים ונראו כבשלים לחתונה ובשניהמקרים הבחורות נתנו את הסכמתן ויותר מזה הן אלה שדחפו אותי להתחתן.אז נכון, העובדות יצביעו על כך שאני אולי לחוץ חתונה, אך לא כך פני הדברים.אני יכול לומר, שכיום אני בשל למסגרת הנישואים יותר מבעבר, ונכון שהעובדה שחבריינשואים אולי מעודדת אותי ,אבל יותר מכל כאשר אני רואה שהזוגיות שלי בריאה ואני יוצא עם הבחורה תקופה ארוכה, למה לא לדחוף את הקשר לכיוון המיסוד.לגבי חברתי הנוכחית, עוד בחודש הראשון כיצאנו הבהרתי לה כי אני מחפש קשר למטרה רצינית עד לכדי חתונה.הטיפטוף בנושא אולי היה מציק, אבל לא דחקתי ולא קבעתי עובדת תאריך.להפך הלכתי לכיוון שלה מאחר ואני אוהב אותה ואמרתי לי את רוצה במאי 2007אני מוכן במרץ 2007, כל הפער חודשיים.לא נראה כי היא מכירה ברצון שלי ללכת לקראתה, גם לי יש רצונות, גם לי יש צרכים.אם כל החיים אני אפעל לפי הרצונות של אחרים ולא גם לפי הרצונות והצרכים שלי אז למעשה אני אבטל את עצמי.למעשה אלו תמצית הדברים.................................אשמח לשמוע את תגובתך...........................

רוני יקר,
יש פער רחב מדי בין הדברים שאתה כותב לדברים ששירי-לי כתבה. היא כתבה שאתה לוחץ עליה להתחתן בספטמבר 2006, ואתה, שאתה רוצה את החתונה במרץ 2007. זהו פער גדול, שאולי נובע מכך שביומיים שחלפו בין המכתב שלה לשלך, הסכמת ללכת לקראתה. כמעט את כל הדרך (ומדוע לא את כולה? – רק כדי שלא לבטל את עצמך?).אתה גם מבטל במהירות רבה מדי את דבריה, שנכתבו לדעתך בשעת משבר שלה, כשהקשר ביניכם היה על פרשת דרכים.מאז עברו רק יומיים, רוני. היא כתבה דברים מתוך מצוקה גדולה, ואתה צריך ללמוד לראות את זה, גם כאשר המצוקה הזו אינה מתאימה לך, ובודאי שאינה רצויה לך, ונוגדת את הרצונות שלך. זה לא אומר שהיא לא קיימת, וזה בודאי שלא אומר שאין לה חשיבות. להפך. יש לה חשיבות רבה שאתה צריך, לטובתך, להבין אותה ואת מקורה.אני כאן הולך בזהירות רבה, כי בניגוד למרבית הפניות, כאן פניתם שניכם אלי, ושניכם קוראים את התשובות שלי. לכן, אני גם לא רוצה לעשות ניתוח מלא של הצרכים שלכם, כי בפורום, שבו תשובות אפשריות רק בקצרה, דברים עלולים לצאת מהקשרם בקלות, וזה עלול להזיק יותר מאשר להועיל. ולכן אוסיף רק שהקונפליקט ביניכם הוא בין האינטרס העיקרי שלך להתחתן עם שירי-לי, וזה של שירי-לי שהוא להיות שלמה עם הבחירה שלה. לכן היא צריכה זמן. היא רוצה אותך כבן זוג שלה. אחרת היא לא היתה נשארת איתך. אבל אם תלחץ עליה להתחתן מוקדם מדי, כשהיא עדיין לא שלמה עם המהלך, אולי תצליח בכך, אבל אתה עלול למצוא את עצמך עם בת זוג בלתי מרוצה, ועם קונפליקט פנימי שיפרוץ מדי פעם לויכוחים על עניינים קטנים ושוליים לכאורה. יהיה לך קל יותר אם תבין שהאינטרנס שלך הוא לא רק להתחתן עם שירי-לי, אלא גם להתחתן עם שירי-לי שמחה בחלקה, ויודעת שהיא עושה את הצעד הנכון כשטוב לה. וככל שתהיה קשוב לה יותר, ותלך לקראתה, כך היא תלמד את זה מהר יותר. והקושי הוא, כמובן, שהיא תלמד את זה מהר יותר, בעיקר אחרי שתפסיק להאיץ בה. ממך, זה ידרוש המון איפוק, וללא ציניות וסרקאזם. קשה? – בודאי. אפשרי? – אני מקווה, כי אחרת תקשה עליה.