התחלות קשר: למה זה נגמר?

שלום,
אני בחורה בת 28, אני חכמה, נראית טוב, בוגרת (לא רק סובייקטיבי, אלא לפי מה שאני קולטת גם מהסביבה).קרה בשנה האחרונה שכל פעם שהתחלתי קשר, הבחור (בעיקר) מאוד התלהב על ההתחלה, הראה המון מוכנות להכיר את החברים, להיות כל הזמן ביחד, להכיר את ההורים, לדבר על זוגיות לתווך ארוך וכו' ובאופן מאוד פתאומי, "ירד לו ממני". כלומר, מלהיות בשלב מאוד מתקדם בקשר כבר אחרי חודש, תוך שבוע באה הפרידה. על שניים מתוך שלושת הגברים אני מבינה שהם לא היו בוגרים רגשית ולא באמת רצו קשר. אני נוטה לעשות שיחה נוספת על שיחת הפרידה כמה ימים אחרי הפרידה מאחר ואני מאמינה בלדבר שוב כאשר סערת הרגשות קצת נרגעת. השניים הראשונים ברצף הראו לי חד משמעית שהם אינם בוגרים, מחפשים ריגושים ולכן אני פחות מייחסת להם חשיבות. השלישי לעומת זאת, הסביר בצורה מאוד בוגרת שפשוט היה לו הרמוני מידי בקשר, שהוא ניסה להמשיך במשך שבוע וקיווה שההתלהבות של ההתחלה (היינו חודשיים ביחד) תחזור, אבל זה לא קרה.אני לא מבינה איך תוך שבוע ירדה ההתלהבות עד כדי פרידה. מה גם שאני לא מבינה איך יחסים שהם הרמונים יכולים להוות חיסרון. אני יודעת שהוא לא משקר לי ושאין שום דבר מעבר.אני תוהה אם לתת לו קצת זמן ולדבר איתו שוב. אני לא מבינה איך זה שהיה כל כך טוב וכלכך כיף ביחד, הוא פשוט זורק את זה בכזאת קלות. איך זה שאני כל כך בטוחה שזה יכול להצליח והוא לא?

מור יקרה,
התחלות זה דבר לא קל. האם לא קרה לך אי פעם שלאחר שבוע או שבועיים או שלושה שפגשת מישהו, ירד לך ממנו? הסיבות לכך יכולות להיות שונות, החל מהיחס שראית אצלו עם הכלבה שלו, או האופן שבו הוא צוחק עם חברים, או שנמאס לך מהחולצה הכחולה שלו, או מהריח שלו, או שהבנת שהוא לא מצליחן כפי שחשבת, או שהסקס היה רע, או שגילית שיש איזה מחלה כרונית/נפשית במשפחה שלו, או כל דבר אחר, שלפעמים אפילו התקשית להגדיר את הסיבה כראוי. ככה זה עובד בהתחלות. חלק מהסיבות יכול להיות ממשי, וחלק מדומה, אבל כשזה תחילת קשר, זה יכול להיגמר מסיבות שלא תדעי. זה קורה פחות כאשר זה לאחר חודש או חודשיים, אבל זה קורה. עדיין. והסיבות, גם אם הן נאמרות, בדרך כלל אינן ברורות עד הסוף. או כי הצד השני לא יודע לומר, או כי לא רוצה להתווכח עליהן ולכן לא אומר, או כי לא רוצה לפגוע, או כי הוא לא רוצה שתחשבי עליו משהו רע, אם אלו הן הסיבות שלו. כך שזה קצת כמו לקנות כמה כרטיסי הגרלה ברצף, בזה אחר זה, עד שאחד זוכה. ולפעמים, כשזה לוקח זמן, קל להתייאש.

אני לא אוהבת את המונחים הגרלה, גורל, כוח עליון וכו' כאשר מדובר בזוגיות. כשמחליטים שזה כמו הגרלה, אז למעשה אין לי שום שליטה ושום אחראיות באם הזוגיות נגמרת. אני לא מוכנה לקבל את זה שאין לי ולו אחראיות בדבר ו/או שאין מה לעשות יותר. שזה המצב וזה מה שצריך לקבל עכשיו וזהו. חייב להיות משהו שאפשר לעשות כדי שהוא יבין שהזוגיות הזו הייתה טובה ועם פוטנציאל גדול להצליח!בנוסף, אתה אומר שה"ירידה" קורת פחות אחרי חודש או חודשיים ואני מסכימה. עם זאת, לי זה קרה לאחרונה שלוש פעמים ברצף...מה הקטע?

מור יקרה,
גם וגם, כנראה. כי לא הכל בשליטה שלך. זה טוב וחשוב שתקחי אחריות, וחשוב שתזמי ושתנסי להשיג את מה שאת חושבת שחשוב לך. יחד עם זה, את לא לבד במשחק, ולצד השני יש גם העדפות משלו. זה שלפעמים זה לא את, זה לא אומר שאת לא בסדר. לפעמים יש לו אינטרסים שונים משלך (נגיד, אי רצון בקשר זוגי לאורך זמן), לפעמים יש לו העדפות למשהו אחר, או פחדים מתכונות מסויימות (נגיד, אינטליגנציה והצלחה, או צבע עור בהיר, או כהה, ועוד ועוד). ואת כל הדברים האלה, את לא יכולה לדעת. אז הקטע הוא פשוט – אם ניסית, וניסית שוב כשחשבת שזה חשוב, וזה לא עבד – עזבי. המשיכי הלאה.

עברו שלושה שבועות ואני עדיין רוצה אותו חזרה.שבוע אחרי הפרידה כתבתי לו שהוא חסר לי ושאלתי אם הוא מוכן להפגש. הוא ענה שגם לו קשה ולכן הוא חושב שבשביל שנינו עדיף שלא נפגש. כעסתי וכתבתי לו שהוא לא מתמודד.מאז עברו עוד שבועיים ואני עדיין לא מצליחה לשחרר. הניסיון שלי אומר שהבטן בדרך כלל לא משקרת. פגשתי במקרה את אחיו ברחוב והוא אמר לי שנעלמתי מהר מידי ושלא הספיק להיפרד ממני. אמרתי לו שאני מסכימה איתו ושזה לא היה הרעיון שלי. לא המשכנו לדבר על זה וכל אחד הלך לדרכו.אני אכעס על עצמי אם אני אעשה משהו וגם אם אני לא אעשה כלום.