התחלות קשות בזוגיות

שלום
אורן, מודה לך מראש על העזרה.אני וחבר שלי 3 שנים בזוגיות טוב, אני בת 23 והוא בן 27.מדברים על מעבר משותף בעוד כחודש וחצי.המערכת הזוגית והקשר שלנו טוב, אבל לפעמים אנחנו מתנדנדים (לא פרידות או משהו) אלא יש חודשים טובים מאוד ויש זמנים אדישים שבהם לי אין סבלנות אליו ולא אין אלי, ממש עד למצב שבו אני מרגישה שהוא שואב לי את כל האנרגיות.אבל אנחנו אוהבים, אני יודעת שאני אוהבת אותו, ואם אני מסתכלת בפרספקטיבה רחבה יותר, אני יודעת שיהיו לי חיים טובים איתו, ששווה לשמור על הזוגיות הזו.העניין הוא שהוא מתנדנד יותר ממני, ואם הוא מתרחק או תופס אדישות אני גם לוקחת צעד אחורה, כי אני מפחדת להיפגע... לא רוצה להראות הרבה אהבה ושהוא יפגע בי אחכ ויגיד שהוא לא אוהב או משהו.אתמול הייתה לנו שיחה ארוכה ודומעת, הוא אמר לי שהוא לא רוצה שנעבור ושאנחנו קרים אחד לשני בחודש האחרון (דבר שמאוד נכון, היה לי ממש קשה בזמן האחרון, ממש התרוקנתי מאנרגיות אחרי מפגשים איתו...).אנחנו לא רוצים להיפרד, ואמרנו שניתן צ'אנס בשבוע- שבועיים הקרובים ושניתן 110% אחד לשני. ישנו ביחד והיה לנו בוקר מאוד טוב.אני מפחדת "להאמין" לו ולתת לו את כולי ואחכ הוא שוב יתנדנד, זה ממש קשה לי. אני לא רוצה מילים אלא מעשים... שהוא יראה לי אהבה כמו מקודם.מה דעתך בנושא? איך עלי לנהוג בימים הקרובים ובהמשך?

שני יקרה,
התחלות הן קשות, בעיקר בשל הפחדים. הפחדים להיפגע, כלומר, שטבעי שהם שם כאשר הצד השני טרם התחייב בפנייך במפורש על הזוגיות שלכם. קראי בבקשה את המאמר שלי עלתחילת זוגיות כגשר צר מאד. ובמחשבה שנייה - קראי בבקשה גם את מאמרי עליעוץ זוגי לזוגות בתחילת דרכם. אם תתקשי למצוא את דרכך בתוך זה, את מוזמנת ליצור איתי קשר ליעוץ חד פעמי, טלפוני (ראי מידע נוסף על האפשרות הזו אצלי באתר - קישור למטה), שבו אוכל לתת לך יותר מידע משאוכל כאן, במסגרת הפורום.