התחילו להתרחק: אהבה עצמית וחיים טובים

שלום
דר' חסון,אני בת 25, יש לי חבר בן 27-אנו יחד כשנתיים. אני מאוד אוהבת אותו, אולם, בחודשים האחרונים, אני חושבת להפרד. הקשר התחיל בצורה אידיאלית וכך נמשך לאורך כל השנה הראשונה.בשנה האחרונה, התחלתי לגלות דברים שאני לא אוהבת בו, ושלא ניתנים לגישור-הוא לא ישר, קשה לי לסמוך עליו, לא אדם חברותי ובגדול, "לא אדם חיובי".בנוסף, אני לא מרגישה חלק מהחיים "החיצוניים" שלו.. כבר שנה שלא הזמין אותי אליו הביתה, להורים. זאת למרות שבשנה הראשונה זה קרה המון. דיברתי איתו על זה אינספור פעמים, והוא תמיד טוען שזה מטעמים של נוחות (אני גרה לבד ואילו הוא, עם ההורים). בנוסף, הוא נשאר לישון אצלי בקושי אחת לכמה חודשים-גם על זה דיברנו וטרם נמצא פתרון.אני פשוט מרגישה שהוא לא נכון לי. שזה קשר שאסבול ממנו בטווח הרחוק. שכל הבעיות שכרגע יש, רק ילכו ויתעצמו. אני כבר כמה חודשים חושבת לעזוב, אבל מתקשה. אני מאוד אוהבת אותו. גם יש בינינו תקשורת מעולה ומיוחדת (מדברים בטלפון לפחות שעה וחצי כל יום). אבל זה לא מספיק לי.מה עליי לעשות ע"מ לצלוח את הצעד הזה של פרידה בזמן שאני עדיין אוהבת? אני חוששת שלעולם לא אהיה חזקה מספיק בשביל לעשות את זה וכל פעם ממציאה תירוצים לעצמי. אני סובלת במצב הנוכחי, אך פוחדת להיות בלעדיו.תודה מראש,מיכל.

מיכל יקרה,
זה קשה. בשלב מסויים את צריכה לומר לעצמך שאת אמנם אוהבת אותו, ושאולי תמיד תישאר לך פינה עבורו אצלך, אבל גם שאת אוהבת את עצמך יותר. שאת לא יכולה לחייב את עצמך ואת זמנך לקשר שיאמלל אותך.וככל שתראי ותדעי לתכנן את עתידך בלעדיו, וככל שתביני יותר שאת חשובה יותר לעצמך, ושזה הדבר הנכון יותר, כך גם תתרחקי ממנו רגשית. זה תהליך שהתחלת. את רק צריכה להשלים אותו, ולפעמים זה קשה מאד, ודורש כוחות, ואולי הרבה יכולת להתגבר על רגשי האשם כלפיו - ומכאן המקום שאת צריכה לתת לצרכים של עצמך, ולצורך שלך להציל את עצמך למען חיים טובים יותר שאת זכאית להם.