התגרשות: מה עושים כשחסר ביטחון?

הי מה שלומך? אני בת 32 נשואה 8 שנים ואם ל2ילדים מקסימים.הבעיה שלי היא שאני כבר לא אוהבת את בעלי לא יכולה שיתקרב אליי ולא אוהבת את המגע שלו עליי.אמרתי לו את הדברים האלה בפנים עם כל הכאב שיש בזה.ו אמרתי לו שאני רוצה שנתגרש .הסיפור הזה נימשך יותר מידי זמן עיניין של שנים. כל הזמן יש בנינו עליות ומורדות .בזמן שיש עליות זה מתי שאני משחקת אותה שהכל בסדר מה שבעצם אני אוכלת את עצמי מבפנים.הוא מסרב להתגרש אומר שהוא אוהב אותי וחושש לגורל הילדים.וגם אני מאוד חוששת להם.הם קטנים מאוד ואני פוחדת לפגוע להם באישיות .שיגדלו למציאות כזאת של חיים כפולים ושתי בתים וכל המשתמע מזה..חייבת לציין שיש לי בעל שמתקרב לתיאור מושלם הוא טוב לכולם וטוב בהכל וכולם אוהבים אותו (חוץ ממני) האם הבעיה היא אצלי? האם כדאי לי להתגרש?

רחלי יקרה,
את כותבת לי מכתב קצר ורוצה שעל סמך זה אומר לך אם כדאי לך להתגרש. זה אומר לי שאת בעיקר חסרת ביטחון בהחלטות, שאת אולי עם הרבה רגשי אשם, או שאת נלחצת מדברים שהוא אומר לך, וזקוקה ליותר כוח. עושה רושם שהחלטת, ושהמלחמה שלו על הנישואים גורמת לך לחשוב פעמיים. האם בגלל שאת לא בטוחה שאחר יאהב אותך כך? האם כי את חוששת ממלחמה מעשית בדרך לגרושים, ומהקשיים שיהיו? או שאת לא בטוחה בהחלטות שלך?אני חושב שאת זקוקה לסיוע. שיעזור לך להבין מה קורה לך, לאסוף כוח אם צריך, בין אם כדי לחיות ולמצוא את עצמך שלמה יותר בתוך הזוגיות או כדי לעזוב אותה, ואולי גם לעזור לך למצוא מקורות כוח משלך, פנימיים וחיצוניים. לבד, קשה לך להחליט, ומצב הביניים לא טוב לך, לא טוב לו, ואני משוכנע שהוא גם רע לילדים. לכי לטיפול פרטני, בבקשה, והתחילי לחפש פתרון, נפשי ומעשי.

אתה צודק בכל מילה. קשה לי להתמודד מולו לבד. ההחלטה שלי היא שאני רוצה להתגרש אבל כל כך מפחדת שיחסר לילדים שלי.אנחנו לא רבים בבית השתיקות שלי יותר צורמות.אני לא דואגת שמישהו אחר לא יאהב אותי כמוהו .אני כן דואגת לשלום הילדים בכל מובן אפשרי שהכלכלי הוא בראש הרשימה.אני אדם צנוע שמסתפק במועט לא אכפת לי לחסוך מעצמי לטובת הילדים אבל כשישבתי וחישבתי את המשכורת שלי עם דמי מזונות ראיתי תמונה עגומה ועצובה שלא יישאר לי כלום .ובנס אם אני אסיים את החודש מבלי לבקש טובות.הייתי בייעוץ פסיכולוגי והוא הציע לי שאני ובעלי ניקח תקופה של ריחוק בנינו ככה ניראה אם אנחנו מתגעגעים אחד לשנייה.בעלי אמר לי לא ללכת אליו יותר כי הוא לא אהב את העצה הזאת בכלל.בתוך תוכי אני יודעת שרק כשאני אמצא מישהו שאוהב אותי ומוכן להקריב בשבילי רק אז יהיה לי את האומץ לעמוד מול בעלי ."אבל אף אחד לא ייקח גרושה + 2" .(בדוק)

רחלי יקרה,
טבעי שהרבה דברים מפחידים אותך. וכן, עושה רושם שביניהם גם הדאגה שיהיה לך קשה למצוא אהבה, כי הרי את עצמך מדגישה בסיום המכתב "אבל אף אחד לא ייקח גרושה + 2. (בדוק)."אני רוצה לומר משהו חשוב. כללי. אני לא יודע אם הוא מנחם, אבל אולי ייתן לך כיוון מחשבה, גם אם אולי לא תדעי, כרגע, מה עושים איתו. כולנו יודעים ששיעור הגרושים גדל באופן מהותי במשך המאה העשרים. הסיבות לכך הן כמה, והעקריות שבהן הוא שלנשים של היום יש יותר אמצעים ואפשרויות כלכליות להיות עצמאיות, ויותר הזדמנויות לפגוש בני זוג חדשים. זה מאפשר יותר חופש בחירה. בעבר, כאשר נשים עבדו פחות, אזי גם כאשר הנישואים רעים, לא היתה להן ברירה אלא להישאר במסגרת שלהן. סוג של עבדות מכורח. כאשר לגברים רע, יש להם הרבה יותר חופש מבחינת האפשרויות (הכלכליות, ההזדמנות והמוסכמות החברתיות) הן להיות במסגרת הנישואים והן לעשות מה שהם רוצים מחוץ לנישואים. במידה רבה זה נכון עד היום. אפשר לראות אותה בעובדה הסטטיסטית שיותר נשים מתחילות את תהליך הגרושים מאשר גברים, וזה לא משום שלגברים יותר טוב בקשר הזוגי עצמו, אלא משום שיש להם יותר חופש בתוך מסגרת הנישואים.מכאן הקושי שלך, כאשר את לא מרגישה עצמאית מספיק. האם זה נכון באמת? - אני לא יודע. אולי את כן. אולי את מרגישה שאת לא מספיק חזקה כלכלית, רק משום שהציפיות החברתיות של היום, והגדרת ה"הצלחה" בחיים, הן תחרות על מותרות ומותגים. אולי כי את חוששת, וכנראה בצדק, שלא תוכלי לספק זאת לילדים. אבל האם זה באמת משמעותי? - אני לא יודע. תלוי איך את לוקחת את זה. אם תוכלי, את עצמך, להתגבר על האכזבה הזו, של ירידה משמעותית ברמת החיים, ולעבוד לקיום - ואולי קשה יותר, ולא להקרין לילדים תחושת כישלון אלא של אהבה ושמחת חיים, אז הם יכולים לצמוח מזה. הרבה מאד תלוי באווירה המוקרנת להם.אפשר למצוא בן זוג, ואפשר למצוא אהבה גם לפרק ב'. זה יותר מסובך, זה נכון, וצריך תמיד לשמור שלא לעשות זאת על חשבון הילדים. השאלה היא אם את מחפשת אהבה, או עוד תומך. אני מניח ששניהם נכונים. חפשי אהבה.אני כותב את כל זה לא כדי לעודד אותך להתגרש, אלא כדי לאפשר לך לחשוב אחרת, ולחזק אותך. כשאת חזקה יותר, תדעי טוב יותר מה לעשות נכון הן בתוך המסגרת הזוגית, והן מחוץ לה, אם וכאשר זה יידרש.

ד"ר אורן היקר
תודה רבה שהקדשת לי מזמנך היקר. מעריכה זאת מאוד.אני הבנתי את מה שניסת להעביר לי.מקווה לזמנים טובים יותר ביי