התגברות על תגובות ספונטניות

שלום
דר חסון :קודם כל יישר כוח על התשובות שלך שניתנות כאילו כל אחד הוא כותב יחיד ומיוחד .....אני בת 26 ונשואה כבר שנה .מאז שאני זוכרת את עצמי סלדתי מהינהגותה של אימי ,היא עצבנית ,חסרת סבלנות ,אלימה,אימפולסיבית ,פרמיטיבית .תמיד אמרתי לעצמי שהיא מתנהגת בצורה ברברית ופרימיטיבית ושאני לעולם לא אתנהג ככה .היום אני כבר גדולה וגם נשואה ומיום ליום ,בצורה מחרידה ממש אני מגלה שאני מתנהגת בדיוק כמוה .לפעמים אני מגעילה לבעלי בדיוק כמו שהיא מגעילה לאבי ,אפילו יוצאים לי משפטים שהיא נוהגת להגיד ,מעצבנים אותי אותם דברים בדיוק שאני זוכרת שגם אותה מעצבנים .אני יודעת שהאישיות שלי עוצבה בדיוק בשנים שגדלתי בבית ,ושהיא הייתה המודל לחיקוי שלי ,אבל אני ממש לא רוצה להיות כמוה ........היחסים שלי איתה כמעט לא קיימים ,אני מדברת איתה פעם בכמה ימים ,וזה קצת מאולץ מבחינתי לפחות .איך אפשר לעצור את זה ? נועדתי להיות כמוה ? זה גנטי ? התנהגותי ?אני ניחרדת מההתנהגות שלי כל פעם מחדש במיוחד שאני רואה שהיא העתק של ההתנהגות של אימיאני ממש מתוסכלת מהעניין הזה ,זה הולך ומידרדר במיוחד מאז שנישאתי ונכנסתי כביכול לסטטוס שלהאני מרגישה שאני חייבת עזרהמה אפשר לעשות ?תודה נירית

וואו.. הוצאת לי את המילים מהפה ולרגע חשבתי שאולי את אחותי.. כי אנחנו מאותה האמא (בדיוק כמו שלך) ותמיד אמרנו כשנגדל לא ננהג כמוהה..וכמו שכתבת גם אני מוצאת את עצמי זורקת לבעלי משפטים של אמא שלי.. וכו'..תיראי, אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו.. וחבל אבל זה משתלט את צודקת וגם אני לעיתים לא יודעת איך לנהוג..בהצלחה

נירית יקרה,
כל אחד הוא (או היא) כותב יחיד ומיוחד, לא?Jלא "נועדת" להיות כמוה. "למדת" להיות כמוה, אולי גם בעזרת כמה נטיות תורשתיות, אבל סביר יותר שבעיקר למדת. ואת יכולה, עם קצת מאמץ, ללמוד מחדש. אני מציע שתקחי עזרה. אנא העזרי בטיפול פרטני, ללמוד להתגבר על התגובות הספונטניות שלך, ולהפעיל שליטה טובה יותר של החשיבה. כדאי שתקראי את הספר "המוח הרגשי" (של ג'וזף לדוּ, בהוצאת אפיקים-מדע), אם מתאים לך לקרוא ספרות רצינית. זה לא ייתן לך פתרונות, אבל ייתן לך הסברים.