התגברות על פחד בזוגיות

דר' חסון שלום.קודם כל תודה.לקחתי הרבה לתשומת ליבי ממה שאמרת מקווה לפעול בדרך הזו מבלי להישבר.צדקת מאוד בתיאור שלך לגבי בעלי.רק הפחד היחיד שלי שאם אנהג בצורה הזו אז הוא יתנהג בראש קטן ויגיד למה אני צריך לזום אם כלל לא מפריע לה ככה המצב, אני יכול להישאר אצל אמא ולהמשיך לחיות כרווק איך שהוא היה ועדין בעצם חי עד עכשיו.לתינוק גם אני חיה במחשבה שהוא עדיין לא ניקשר אליו אך בשבתות (שבד"כ) אנחנו נימצאים יחד הוא מקדיש לו זמן רב ונהנה מלראות דברים חדשים שקורים אצלו.כך שקשה לי להבין מה באמת הוא מרגיש.כבר היתה ביננו שיחה כשאמרתי לו בצורה הכי יפה שבעולם שאני כל כך רוצה שנעבור לחיות יחד ולא טוב לי המצב ניראה שבאותם דקות הוא הפנים הבין וקיבל אבל למחרת כאילו כלום לא אמרתי והכל נישכח.סבלנות יש לי אבל עד מתי?!?

ע.ח. יקרה,
והנה, כתבת בדיוק את הסיבה מדוע לא עשית זאת קודם: הפחד. הפחד שאם את לא תעשי כלום, גם הוא לא, והוא יתרחק. וכפי שכתבתי, מכיוון שהפחד לא הועיל לך עד עכשיו, הניחי אותו בצד. כלומר, כן. יש בזה קצת הימור, אבל כאשר הדרך האחרת לא עבדה, אז גם אין לך הרבה מה להפסיד ממילא. רק את התחושה שאת עושה משהו, אפילו שבעצם את לא.אני בונה על כך שהוא אמנם מגיע עם מה שהוא מגיע (כאמור, בתגובתי למטה), אבל גם עם חוסר בטחון מסויים. ולכן, כאשר הוא יפסיק להבין מה קורה, כי את מתנהגת אחרת פתאום, רגועה ושקולה יותר, הוא ירגיש צורך לרחרח. יתכן וזו תהיה טעות, אבל אם תעשי זאת כאילו את הכי קולית בעולם, יש סיכוי לא רע שזה יעבוד. את לא מסכנת הרבה, אלא רק שלושה שבועות של ניסוי. הקושי העיקרי שלך יהיה להתגבר על החרדות שלך. החזיקי עצמך בשיניים, והיי קולית. כאמור, חזרי אלי בעוד שבועיים-שלושה, ונראה מה קורה.וקחי בחשבון שהוא יתקדם וייסוג חליפות, בדיוק כפי שכתבת. אבל אם הוא מתקדם שני צעדים קדימה ואחד אחורה, הסך הכל הוא התקדמות. היי סבלנית, והסתכלי על המגמה בטווח הרחוק. בהצלחה!