התגברות על עלבון ותקיעות

שלום
מאז שארוסי זרק אותי אני לא מצליחה להתגבר.הוא האשים אותי שרבתי איתו על שטויות ושכל הזמן ירדתי על המשפחה שלו ושכבר אין לו חשק והוא לא רוצה להיות איתי מרחמים.במשך שבוע ביקשתי סליחה, התחננתי שלא יעלם לי במכה,שנקשרתי, להודעות ששלחתי הוא לא ענה, סינן, טלפונים ביום הראשון התקשרתי הרבה והוא סינן אך לפעמים ענה, אחרי זה התקשרתי עוד 3 פעמים, ובפעם האחרונה הוא אמר לי שאני כרגיל אגואיסטית ולא מבינה שקשה לו וממשיכה להתקשר.שבוע אחרי זה התהפך לגמרי ונהיה מגעיל, אמר שלא יקח אחריות על הפרידה כי אני אשמה ושהוא חלש אם עוד חודש הוא לא יוצא עם מישהי ולא אכפת לו מה יגידו...אמר שניסיתי לסובב אותו על האצבע ושלא אשמע ממנו יותר...עשה את כל הצעדים הראשונים בפרידה גם ברשת החברתית, כתב הרבה שטויות, מחקתי אותו אבל עדיין הייתי בודקת דרך אחרים תמיד אם הוא מחובר, עכשיו הוא מחק את האנשים שהכי קרובים אליי אז אני כבר לא עושה את זה,אני יודעת שהיום, חודש וחצי אחרי יש לו חברה והוא מחזר אחריה,השבוע אמורה להיות מסיבת החינה שלנו וזה נורא כואב לי.במהלך כל הקשר של שנה וקצת הוא זה שלחץ, רדף אחריי ולחץ גם לפני 4 חודשים על חתונה למרות שפחדתי הבטיח לי שדבר כזה לא יקרה, לא הייתי בטוחה שאני רוצה והוא שכנע אותי, אחרי שקבענו תאריך, השתנה, התרחק נטפל לדברים שוליים תמיד...עליי הוא מדבר רע, שאני לא הייתי בסדר, שאני היסטרית...מנסה לצאת בסדר על חשבוני ואני נתתי לו.אני עדיין תקועה מאחור, לא מתפקדת, כל הזמן מנסה לברר והוא ממשיך הלאה....מרגישה מושפלת מאוד, אמא שלי נשברת לא מצליחה לתמוך, האנשים הקרובים אליי מתרחקים קרירים, אני לא מצליחה להפסיק להרגיש אשמה למרות שכולם אומרים שאני לא....אומרים שאני הפכתי לפתטית ואובסיסיבית כלפיו...זה היה הקשר הראשון שלי הייתי נורא סגורה וגם איתו לא כל כך רציתי לצאת רק בגלל שהוא התעקש במשך זמן רב נפתחתי.איך יוצאים מזה??? אני כרגע לפני סיום התואר, מפחדת לקלקל הכל, איך מחזירים אליי את החברים, אני מעדיפה לא ללכת לטיפול פסיכולוגי כי ארגיש חלשה, אתבייש בזה שהוא טוב לו ואני בטיפול.....הייתי נורא תמימה בקשר וסמכתי עליו וכואב לי שהוא ככה התנהג אליי במיוחד אחרי הפרידה שהפך להיות אכזרי כל כך.הייתי בטוחה שהוא יתחרט, לפחות לחזק לי את האגו, זה שהוא לא חזר רק גורם לי לחשוב שהוא צדק ואני הייתי לא בסדר.

תקועה יקרה,
אני מניח שהחברים והמשפחה, וגם אמא שלך, נשברים בשל ההתעסקות האובססיבית שלך בזה. כי אמא שלך בטח אומרת לעצמה וגם לך, שמה שהיא לא עושה, ומה שהיא לא אומרת, לא עוזר. זה מעייף מאד, בעיקר כאשר היא כל כך דואגת לך. ואם את אמך כך, על אחת כמה וכמה, את יכולה לייגע בזה את החברים.לטיפול פסיכולוגי הולכים לבד. אף אחד לא יידע. אמנם תיראי בעיני עצמך חלשה ומבויישת בהתחלה, אבל הרי גם כך את מרגישה כך. וכל הרעיון בטיפול הוא כדי להוציא אותך מזה, והעובדה היא שאת תקועה, אובססיבית, ועדיין עוסקת בהבדלים שבין ההצלחה שלך לשלו. הוא כבר איננו. הוא כבר אבוד, והוא כבר לא מעניין, ואת זה קשה לך להפנים. את זה את צריכה להפנים. הפגיעה וההשפלה והעלבון העמוק שלך מונעים ממך להפסיק לעשות את ההשוואה הזו, וזה חלק מהבעיה. את מחפשת שיפור דרך "תיקון" (של מה שהיה), במקום דרך מה שיהיה. אל תפחדי מטיפול. הוא דיסקרטי, והסבירי גם את התחושה הזו שם, בטיפול, של ההשפלה הכרוכה בעצם הצורך להיות בטיפול. דברו על זה. תרגישי טוב יותר אחר-כך.

כל הזמן עולה לי בראש שמה שקרה לו זה "רגליים קרות"ושההתנהגות שלי הרחיקה אותו יותר ויותר....הוא משליך עליי את כל הפרידה שהיייתי מעצבנת לא תומכת לא שם....שאם אנחנו לא מסתדרים עכשיו מחר נתגרש, האם זה לא פחד מחתונה??.והאם הפחד הזה שיתק אותו כל כך שהוא כבר רואה בי רק את הרע??. רק חוסר הערכה???כשנפרד ממני ביקשתי סליחה במשך שבוע זה כנראה חיזק את ההחלטה שלו.האם זה נגמר מבחינתו??? הוא יתחרט???האם הוא באמת המשיך הלאה או שהחברה החדשה זה זמני???הוא ניתק קשר לחלוטין ואני כבר לא יודעת....

"אל תישארי תקועה" יקרה,
אני קורא את המכתב שלך, והוא מבהיר עוד יותר עד כמה את תקועה. אפילו לא הרשית לעצמך לקרוא היטב את מה שכתבתי לך! אני מבין את זה, כי את שבה לאותו דגם של חשיבה קודם שלך, ולכן קראת את מה שכתבתי, חשבת על זה קצת, ואז יצאת ממנו בלי לשים לב, ושוב חזרת בדיוק לאותו דפוס של חשיבה קודם, כאילו לא קראת זאת. לכן, קריאה אחת לא מספיקה. לא כשאת צריכה לצאת מדפוס חשיבה אחד לאחר, וכאשר קשה לך.השאלות שאת שואלת במכתב האחרון שלך כבר לא רלוונטיות. יותר מזה: כאשר את שואלת אותן, הן משאירות אותך פסיבית.עוד לא אמרת לעצמך שאת רוצה לצאת מהן ולהמשיך הלאה. אמרי לעצמך: "אני צריכה לצאת מזה, מה לעשות?" וקראי את מה שכתבתי. ועשי זאת שוב, שאלי את עצמך את השאלה: "מה אני צריכהלעשות?" וקראי את התשובה שלי.עשי זאת כל יום בימים הקרובים, פעמיים לפחות, עד שתתחילי להיות אקטיבית בהחלטה לצאת מזה!