התאמה לזוגיות: קבלת המציאות

שלום
דר' חסון,אני לא אוהבת את אמו של חבר שלי. היא מקנאה בקשר בינינו, למשל: הוא ישן אצלי במשך יומיים, וביום השלישי הוא התקשר לומר לה שהוא נשאר אצלי ולא חוזר הביתה. במקום להגיד "אין בעיה" כמו כל אמא נורמאלית היא ענתה לו "עוד פעם". (כאילו שהוא בעלה והוא בוגד בה). חשוב לציין, שחברי בן 29 אנו יוצאים שלוש שנים, ומתכננים חתונה.זה לא נגמ רק בכך, היא פשוט אובססיבית אליו: קשה לה לקבל את העובדה שהוא עתיד לעבור לגור אצלי, שאנו יוצאים ומבלים ושהוא בא לישון אצלי. לפיכך, החלטתי להתעלם ממנה, אין לנו קשרי ידידות ונפגשים רק כשאין ברירה- בארוחות משפחתיות וכו'. היא פשוט גרמה לי לא לאהוב גם את שאר המשפחה!אך אני שומרת על כבוד בסיסי אליה, כי אני לא רוצה לפתוח פתח לשיחות עליי ולריבים. כמו כן, היא לא שותפה כלל בהכנות לחתונה (גם לא כלכלית-לא ראינו ממנה ומאביו שקל. וחברי ממשיך לפנק אותם, הוא קונה כל דבר בזוגות כדי שיהיה גם לאמא ואבא), לא מתעניינת ולא שואלת בניגוד להוריי שתומכים, עוזרים נפשית וכלכלית. מה לעשות?? אני לא יודעת עוד כמה זמן אוכל לשתוק...מחכה לתגובה

שירלי יקרה,
קחי בחשבון שאת מתחתנת עם בן של אמא שלו, ושהוא מאד קשור אל הוריו, ושזה מה שיש. אל תפתחי אשליות שזה ישתנה, אלא תלמדי להשלים עם המציאות. ואם זה לא מתאים לך, תחליטי עכשיו שזה לא מתאים לך, או שתלמדי להתאפק כי הזוגיות שלך חשובה יותר.ואני מסכים איתך שזה לא נעים כל העניין, אבל למרות זה, את היא זו שצריכה לעשות את ההחלטות שלך, ולעשות זאת באופן מפוכח. אז אולי היחסים אינם לרוחך, ואולי הם לא בסדר, אבל את היא זו שצריכה להתאים את עצמה למה שיש, למרות שזו אינה אשמתך. כאמור, קבעי לעצמך את סדרי העדיפות שלך, ולמדי לחיות איתם.