התאהבות, אהבה וקשיים בזוגיות

לד"ר חסון שלום,אני נשואה בשנית שנתיים פלוס לגבר מקסים ומיוחד. (רקע: התגרשתי לפני 7 שנים, אחרי 5 שנות נישואים. בין שני נישואיי היו לי מספר קשרים עם גברים נוספים, חלקם קצרים (חודש עד שלושה חודשים) וקשר אחד ארוך (שנתיים). גם לפני נישואיי הראשונים היו לי מספר חברים.)בזמן האחרון אני מרגישה ששוב קורה לי מה שקרה בעבר במספר מערכות יחסים ארוכות שחוויתי:בשלב מסוים, אני מתחילה להתמקד בתכונות השליליות של בן זוגי, למעשה רואה בו אך ורק את השלילי ומתקשה מאוד להיזכר בתכונות החיוביות. למה נדמה שמשקל התכונות השליליות עולה כ"כ על משקל התכונות החיוביות, ללא כל פרופורציה?בעלי בן אדם חם, רגשן, מצחיק, חכם, ספונטני, בעל תחומי עניין רבים ומגוונים... כל אלו גרמו לי להתאהב בו.מצד שני, הוא בלגניסט, אימפולסיבי וחסר רסן עצמי, לפעמים וולגרי וקולני, ילדותי במקצת, בזבזן...זה כאילו הצד השני של אותן תכונות שמשכו אותי אליו מלכתחילה עכשיו מעצבנים אותי.למה זה קורה? למה אני מאבדת את נקודת המבט החיובית והופכת שלילית?חייבת לציין שלפני חצי שנה נולד בננו הבכור, אחרי הריון לא קל...אני עדיין לא חזרתי לעבוד ואני די מותשת מהטיפול היומיומי בתינוק ובבית. אולי זה רק משבר הילד הראשון שכל זוג חווה, אבל בגלל שכבר חוויתי תחושות דומות בעבר, זה מדליק אצלי נורה אדומה.מעוניינת לשמוע מה דעתך,תודה!

ג'ודי יקרה,
זה הכל ביחד. אפשר לחבר את הביוכימיה שמתרוצצת בראש עם הגיון החיים ביחד, ולנסות ליצור תמונה מגובשת:בתחילת ההתאהבות, יש התלהבות רבה ואפילו אובססיבית שמטרתה ללמוד להתגבר על הפחדים שלנו ושל בני זוגנו, ולהתחבר עם אדם זר, מנטלית ופיזית. בהמשך, יש ירידה בעוצמות ומעבר לאהבה, שהיא מחוייבות רגשית, רגועה יותר ומאריכת ימים יותר. כשהעוצמות הרגשיות יורדות, ההגיון מתחיל לעבוד טוב יותר, אבל לפעמים גם החרדות והפחדים. קל יותר בשלב הזה להקטין בערכן של התכונות החיוביות, ולהעלות את חלקן של התכונות השליליות, גם אם באופן מלאכותי, כלומר, לא מציאותי.היום ההגיון שלך אומר: בעצם, שום דבר משמעותי לא השתנה. כל הדברים הטובים שהיו בו עדיין ישנם, אבל מדוע אני בוחנת אותו כל כך הרבה יותר דרך הדברים השליליים, שבעצם גם היו קודם?והתשובה היא: כי ההתלהבות הראשונית, שהיתה הכרחית קודם ליצירת הקשר, פחתה; כי לאחר שכבר השגת אותו וה"מטרה" הושגה, יותר קל לך להסתכל על המטרה הבאה, שהיא דרך החיים שלך מכאן ואילך; כי הקשיים התגברו (העומס המגיע בעקבות הולדת הבן); כי גם אצלו ההתלהבות פחתה באופן דומה ומסיבות דומות; כי יש לכם יותר מחוייבויות כלכליות ואחרות שצריך לעמוד בהן; כי החרדות קבלו דרור, לאחר שכלאת אותן קודם בקופסה קטנה כדי שלא יפריעו לך להגיע למטרה שלך.לכן, זה נורמלי לגמרי, וקורה כמעט בכל קשר, אלא שהעוצמות של התחושות משתנות מאדם לאדם ומזוגיות לזוגיות, ולפעמים, כאשר הקשר אינו טוב מספיק, או כאשר בני הזוג או אחד מהם קורסים תחת הלחצים והחרדות, הקשר מסתיים בשלב זה. אם הלוגיקה שלך אומרת לך שהוא גבר מקסים במיוחד וטוב לך, ושאת צריכה ללמוד להתגבר על החרדות שלך, קראי מכתב זה פעם ביום, כדי להרגיע את עצמך, חפשי חיזוקים דרך חברות, משפחה ובן זוג, מצאי לעצמך עיסוקים מרתקים כדי שהראש שלך יהיה עסוק פחות בחרדות, ואם את לא מצליחה להתגבר על זה לבד, בקשי לך עזרה מקצועית לחיזוק, ולעומת זאת, אם הקשיים אמיתיים, גם אם לא בשמיים, מוטב אולי להגיע ליעוץ זוגי, לא כדי "לשמור על המסגרת" אלא כדי לעגל קצוות, ולסייע לשניכם ליצור תקשורת מתאימה שתקל על שניכם, כי לפי מה שאת מתארת, יש ביניכם חוסר התאמה מסויים (ותמיד יש) שטרם גישרתם עליו.

ד"ר חסון,המון תודה!תשובתך הרגיעה אותי ועזרה לי לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת.(-:

שלום
לך מר חסון,אני חדשה בפורום זה ושמחה על הייעוץ הבלתי אמצעי המאפשר לילהעזר בך.אני נשואה מזה 3 שנים ואמא לתאומות בנות 8 חודשיםבזמן האחרון החלו להפריע לי מספר דברים שהיו קיימים קודם לכן אצל בעלי אך בזמן האחרון קיבלו יתר תשומת לב ממני,יותר נכון החלטתי להגיב לגבי דברים שמפריעים ליוהסתבר לי ,שככל שאני מעירה יותר ומתעקשת יותר הנסיגה מצידו גדולה יותר.לדוגמא:ראשית: בעלי הוא מאחר כרוני,כל בוקר אותה הבעיה חוזרת על עצמה,השעון מצלצלוהוא מתעורר חצי שעה אחריו למרות הפצרותי בו לקום,ותמיד הכל נעשה בדקה ה-90 מהר מהר"תכיני לי תעשי לי סנדוויץ",וכך הבקרים הופכים להיות מסויטיםהוא מתעצבן,ואני לא מבינה מדוע בחור בגילו לא מסוגל לעמוד בלוח זמניםלקום ברוגע לשתות את הקפה בנחתשנית:בעלי מסרב בתוקף לקום לבנות בלילה אני לא זוכרת לילה אחד של שינה נורמאליתומלאה שלי ,אני זו שאמונה על הטיפול בהן שכן הוא עובד מ8 ועד 9 בערב ,חוזר עייףוטוען שאם יקום לבנות לא יתפקד למחרתומה איתי? גם אני עובדת ,הוא טוען שלי יש יותר כח סבל ואני האמא ,לכן עלי לדאוג להםחשוב לי לציין,שבעלי הוא אב מסור לי ולבנותנו,ולא הכל שחור פשוט בנקודות אלה אני לא מצליחה להגיע אליוהשיחות עימו הופכות להיות עקרות מיום ליום,הוא טוען שאני וכחנית ואני טוענת שהוא אטום ולא מקשיב לימן שיח חרשיםמה עושים?אשמח לעזרתך המקצועית