איזון בזוגיות: איך לשמור על יחסים הרמוניים

שלום .
יש לי חבר כשנה וחצי . אני בת 25 והוא בן 29 ואנחנו עומדים לפני חתונה.הבעייה שלי היא כזאת :יש לו זוג חברים (חבר ילדות שלו ואשתו,ועוד 2-3 חברים)שעד שהוא הכיר אותי - הוא היה כבן בית אצלהם (אני קוראת להם "חבורת בריידי")הם היו מבלים יחד שעות "אחד בתחת של השני" ( מן קומונה כזאת)כשהוא הכיר אותי - מהר מאוד הוא עשה בינינו הכירות, ואני הגעתי עם רצון טוב לצור עמם יחסים טובים.אבל כיוון שבניית הקשר הזוגי בינינו גרם לו להשקיע זמן בי ולא בהם כמו בעבר, יצר אצלהם התנהגות גועלית כלפיי,כי הוא כבר לא מבלה איתם 24 שעות..ב - 3-4 חודשים הראשונים שיצאנו יחדיו ,לכל מקוםשהיינו יוצאים היה מלווה המשפט: "אנחנו צריכים לקחת לכאן אותם איתנו איזה פעם"" הם בטח היו אוהבים את המסעדה הזאת".. הערתי לו על זה ,והוא הבין שכנראה זה היה מוגזם ואובססיבי,וטען שזה מה שהיה רגיל עד היום.(לא ציינתי,שאני החברה הראשונה שלו אחרי 4 שנים שלא הייתה לו חברה רצינית).עם הזמן,הקשר איתם הפך לפחות הדוק ,כמעט כמו כל קשר נורמאלי בין חברים, אבל עדיין ההשפעה שלהם עליו היא חזקה.אני ממשיכה להגיע אליהם הביתה, למרות שאני יודעת שהם היו מעדיפים אותו כרווק , או לפחות עם מישהי שחיי הקומונה (לבלות כל יום שעות ביחד)הייתה מקובלת גם עליה. אני מצידי, לא הייתי רוצה שינתק קשר עם אותו חבר טוב, כי זה ישאיר אותו מתוסכל וממורמר..מצד שני , הקשר שלנו איתם גורם לנו למריבות : הם מתייחסים אליו טוב, ואליי- כאל מישהי לא רצוייה..והוא לא רואה את זה!!הוא מצידו תמיד אומר לי שאני במקום הראשון אצלו מעל כולם, ואני יותר חשובה לו מהם, ושהם צריכים לקבל ולהפנים שיש לו חברה ,והמצב כבר לא כמו שהיה פעם. כואב לי שנושא החברים שלו תפס כל כך הרבה חשיבות בקשר שלנו , עד כדיי כך שאמרתי לו :שאם אני לא אקבל מהם את הכבוד הראוי , ועד שהוא לא יבין את זה: שהם לא מפרגנים לחתונה שלנו כמו שהוא מאמין , אין לי מה לעשות בזוגיות הזאת.אני יודעת שבזה אני נופלת לידייהם, וזה בדיוק מה שהם היו רוצים (לגרום למריבות בינינו) הם מצליחים בזה יפה מאוד.אבל מצד שני אין לי כבר את הכוח בכל פעם שאנחנו יוצאים מאצלהם "לפתוח לו את העיניים" ולהסביר איפה הם לא בסדר..מה עליי לעשות? איך למנוע מהיחסים שלנו להתדרדר עד למקומות האלו? .יש לנו כבר תאריך לחתונה והכל כמעט סגור. אבל אני בפחד עצום שנושא כזה גרם לזעזוע כל כך גדול בינינו.תודה..

ליאן יקרה,
אתן לך תשובה מאד בנאלית. בריידי באנץ' הם חלק ממנו, כי זו ההסטוריה שלו, וההרגלים שלו. כאשר את מרגישה מאויימת ונלחמת, את מרחיקה אותו מהם, בהחלט יכול להיות שבצדק, מבחינתך, ואפילו הצלחת בזה. אלא שהשאלה היכן אתם מתאזנים. ואתם מתאזנים באינטנסיביות הקשרים שלו איתך ושלו איתם בדיוק לפי הצרכים שלו. כשאת לוחצת יותר את מקרבת ומרחיקה גם יחד, וכשהם לוחצים הם מקרבים ומרחיקים גם יחד, והחבר שלך יוצר את האיזונים לפי הלחצים והצרכים. נדמה לי שכרגע ניצחת ובגדול. האיזון של היום הוא הרבה את ומעט הם. למה לקלקל?במילים אחרות – עדיין י שלו צרכים. בתור מנצחת את יכולה לפעמים להיות אפילו קצת נדיבה, ולהרוויח נקודות דווקא מהנדיבות הזו. ככל שהיחסים שלו איתך יהיו טובים יותר, כך הוא יצטרך אותם פחות. העובדה שהוא בחר להיות איתך על חשבונם מעידה על כך שאת ממלאה את הצרכים שלו טוב יותר. אם תרפי מעט, תקטיני את המתח מהיחסים שביניכם, הוא ירצה אותך יותר כי יהיה לו נעים יותר איתך. וככל שהוא ירצה אותך יותר, כך תרגישי מאויימת פחות. אם תהיי נדיבה כלפיהם גם כשהם מתייחסים אלייך בשלילה, הוא יראה את זה בחיוב ולזכותך. את לא צריכה לנסות להרחיב את הקשר איתם, אבל גם לא לנתק לחלוטין. מאבק על אש קטנה מאד, זה כל מה שנדרש.אז אולי כדאי שתפסיקי להרגיש שאת צריכה "לפתוח לו את העיניים" ותביני שבעצם הן כבר פתוחות, כמעט לרווחה. אל תתאמצי לפתוח אותן עוד קצת, כי זה יגרום לו סבל. גם לך. אם את צריכה להוציא קיטור, דברי עם חברות ועם משפחה, אבל רק במידה. במידה, כדי שלא לשכנע את עצמך חזק מדי שאת צריכה לעשות משהו. עשי זאת כדי לקבל קצת בטחון, לא כדי להשתכנע שאת צריכה להילחם. כבר ניצחת. לפחות שתיהני מהשלל.