השקעה במאמץ ויצירתיות בזוגיות

שלום,
אנו זוג נשוי +20 שנה עם 2 ילדים כמעט בוגרים (בהפרש שנתיים). שנינו בני 45.לפני 10 ימים רבנו, כאשר הסיבה הייתה דבר די פעוט, אך תוך כדי כך שנינו התלהטנו והתחלנו לכעוס. היינו ישובים על המיטה בחדר השינה וברגע מסוים, אשתי רצתה לקום ולעזוב את החדר ואני החזקתי אותה חזק ודחפתי אותה חזרה למיטה כאשר מיד אחר כך יצאתי מהחדר במקומה. זה קרה כאמור לפני כ10 ימים.היא מאוד נפגעה מכך שהפעלתי כוח פיזי נגדה. למחרת ביקשתי סליחה ובתקופה שעברה ניסיתי להקל עליה במיוחד בכל אשר עשתה. גם יזמתי שנצא יחד וביקשתי עוד סליחה, אך כל זה ללא הועיל. היא אומרת שמילים בלבד לא תעזורנה, ושמאז האירוע היא ממש מרגישה רתיעה מכל מגע פיזי איתי (הכוונה אפילו למגע של ליטוף קל) ושעלי לעשות מעשה כדי שהיא תוכל להרגיש איתי טוב כך שהדברים יחזרו למסלולם. היא מתעקשת שהיא אינה זאת שצריכה לומר לי מה עלי לעשות כדי שתתרצה, כי זה, לדבריה, ירוקן את זה מתוכן. כך המצב נותר בעינו כמעט שבועיים.בזוגיות שלנו, קורה שאנו רבים פעם במספר שבועות (לא יותר מזוג נשוי באושר) והנתק לא נמשך יותר משעות ספורות ורק במקרים נדירים זה נמשך 1-2 ימים וכמובן לא הפעלתי אף פעם בעבר כוח פיזי בריב. אני אוהב את אשתי ואני מאמין שהיא גם אותי.השאלה שאני שואל את עצמי היא, למה אשתי מתכוונת שהיא אומרת "שעלי לעשות מעשה כדי שתרגיש טוב איתי עוד פעם"?ואני שואל אתכם, מה עלי לעשות? יש לכם רעיון?אשמח מאוד מאוד לשמוע מה דעתכם.רונן.

רונן יקר,
מן הסתם היא מתכוונת למשהו שיוכיח לה באופן נמרץ יותר מפיוס רגיל שאתה מוכן להשקיע הרבה מחשבה ומאמץ מעשי ויצירתי למען הזוגיות שלך.אבל איכשהו, יתכן גם שאתה מקל ראש בעניין המריבות שלכם ("אנו רבים פעם במספר שבועות – לא יותר מזוג נשוי באושר"). אני לא בטוח שגם היא מקלה ראש בהם. אני מקבל את הרושם דרך מכתבך שיתכן שלה קשה יותר לעבור עליהם כאילו לא היו. לאחר שתתפייסו, שאל אותה על זה. ואם לה אכן קשה יותר עם המריבות הללו, אולי כדאי שתעשה בדק בית, עד כדי הליכה משותפת ליעוץ.