השפעת מצב כלכלי על זוגיות

שלום
ובוקר טוב,
סוגייה שמעסיקה אותי.
אני ובן זוגי יחד שנתיים, אני עם ילדים והוא ללא.
אנחנו מתכננים נסיעה משותפת.
אף פעם לא דיברנו על ההתנהלות הכספית וגם הוא לא .
הוא יודע שזה חצי חצי הנסיעה.
אבל שואלת את עצמי מה עם ההוצאות שבנופש?
ארוחות, מוניות, אטרקציות?
עד כה כשבילינו יחד כמשפחה היינו נוסעים באוטו שלי, האטרקציות אני משלמת דרך העבודה והוא מפנק שם אותנו.
אני רוצה להזמין אטרקציות לנופש מהעבודה, אטרקציה 1 לכולנו 300 שח.
רוצה להזמין אך איפשהו זה יהיה עליי? אבל זה ילדיי מצד שני.
על מנת לקדם את ההזמנה אני הזמנתי טיסות ושריינתי אשראי במלון.
לא דיבר הרבה רק שאל אם אפשר לשלם בשני כרטיסים ואמרתי לו שכן.
1. חוששת להתאכזב ולהרגיש שנותנת יותר
2. איפשהו קל לי יותר לצאת עם גרוש וילדים שכל אחד דואג לחבילה שלו
3. איך אומרת את זה ? השקט הזה שלו כלכלית לא גורם לי להרגיש שיש שותף

אורי יקרה,
השקט הנפשי שלו, בעניין הכלכלי, הוא עובדה. החיים עם גרוש עם ילדים, למרות הדמיון, אינם בהכרח קלים יותר, כי מנסיוני, לפעמים דווקא שם הקונפליקטים קשים יותר, כי הוא יכול להיות במצב שבו הוא נלחץ כלכלית למען הילדים שלו, ויראה פחות את שלך.אני מניח שהשקט הכלכלי שלו נובע מההכנסות שלו מצד אחד, וההוצאות האישיות שיש לו מצד שני, והוא יוצר איזונים שאיתם הוא בסדר. אם הוא רוצה אותך מאד, וההכנסות שלו מספיקות עבורו פלוס הוצאות נוספות, אז הוא יוכל להכיל את זה. אם הוא רק חי בנוחות שלו כל עוד אין לו הוצאות נוספות, נוצר קונפליקט מסויים, ולחץ מסויים שאולי הוא לא ירצה להכנס אליו, או אולי כן ירצה, אם הקשר איתך חשוב לו. זה איזון לא פשוט, שבמידה רבה תלוי בעודפים הכלכליים שלו – עודפים שקשורים לחיים שלו לבד, ולתוכניות שלו באשר לעודפים האלה.עצם העובדה שאת רוצה שהוא ירגיש "לחוץ", או לפחות "לא שקט" כמו שאת כך, לא תהפוך אותו ל"שותף" שלך. את רוצה שהוא יבין אותך, יבין את האילוצים שלך, ויהיה אולי אפילו מוכן לתרום משלו כדי להקל עלייך, וכדי להיות יותר נדיב כדי שירצה "לתת". כלומר, גם לך וגם לילדים שלך. את זה אני יכול להבין, בין היתר גם כי מבחינתך זה סימן ליציבות לאורך זמן, וגם – שאת לא לבדך, ושהוא מבין את ההבדל שביניכם ומקבל אותו.ואז אני שואל את עצמי – עד כמה את אומרת לו את זה? או אולי את נמנעת מזה, כי את מצפה שיבין את זה לבד? או משום שלא נעים ולא נוח לך להיות בעמדה של "מבקשת"?זה דיאלוג שאת צריכה אולי לנהל קודם כל עם עצמך, של אם ומתי וכמה מותר לך לומר, או לומר לו שאת מצפה ממנו. אם זה קשה לך, תמתיני הרבה וזה ייצא בסופו של דבר עם הרבה לחץ ולא טוב. אם תדעי לתקשר את זה נכון, ובנחת, כי את באמת חושבת שכך צריך וללא רגשי אשם, יהיה לך קל יותר. חשבי על זה היטב, ועל מה נכון ולא נכון, וכשתהיי מגובשת, אולי יהיה לך קל יותר לדבר איתו באופן הנכון.