השכלה, הצלחה וזוגיות

שלום,
אני בת 27, נישאת בקרוב לבן אדם מקסים ונהדר. הבעיה שלי היא כזאת:בן זוגי הוא הבן אדם הכי חכם שהכרתי. הכרתי אותו כשהיה באמצע השנה השנייה בתואר (תואר קשה מאוד). הוא היה מצטיין מספר 1 במחזור שלו. מעט לפני שהכיר אותי הוא פתח עסק (לא בתחום הלימודים שלו). מאז שפתח את העסק (לפני כמעט 3 שנים) - ראשו לא בלימודים בכלל. הוא פספס חלק מהקורסים בהמשך השנה השנייה. לאחר מכן הוא עשה הפסקה בלימודים כשנה. אח'כ הוא חזר ללמוד - וזה כבר שנה וחצי שהוא כבר 'מורח'. הוא בכלל בכלל לא לומד. שנה שעברה הוא ניגש בסוף גם רק לחלק קטן מהקורסים אליהם נרשם.כל זה בגלל שהוא היה די עמוס בעסק, והשנה העסק גדל ויש לו הרבה יותר עומס ממקודם (והוא לא למד בכלל). כעת הוא החליט שהוא מוותר על התואר לגמרי, כאשר יש לו רק עוד 5 קורסים לסיומו.אני נורא שמחה מהצלחתו בעסק, אבל אני ממש מאוכזבת מזה שהוא רוצה לעזוב את התואר . אני נורא רוצה שיהיה לו תואר מכמה סיבות:1. הסביבה מסתכלת על זה שונה2. למשפחה שלו זה מאוד מאוד חשוב ואמא שלו תשתגע מזה.3. כל כך חבל עליו. הוא פשוט גאון. הוא עשה כבר כמעט את כל הדרך..4. אני רוצה שלאבא של הילדים שלי יהיה תואר. זה דבר בסיסי בעיניי. אני רוצה שלבעלי יהיה תואר. אני מודה שזה מסיבות אנוכיות אבל אני (אני נמצאת בתחילת מסלול ישיר לדוקטורט) נמצאת בסביבה של אנשים משכילים, וככה"נ אהיה גם כל חיי, ואני לא רוצה להרגיש שאני 'מתביישת' בבן זוגי.אני לא יודעת מה לעשות לגבי זה. האם אני אנוכית מידיי? האם אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא? האם עליי לנסות לשכנע אותו בכל מאודי (הוא עדיין לא סגור על זה ב100%) או לא ללחוץ? האפ להציב לו סוג של אולטימטום? איך עליי להתנהג?אני קצת מרגישה שהתארסתי לבן אדם שחשבתי שבטוח יהיה לו תואר יום אחד ופתאום לפני החתונה הוא מודיע לי שלא יהיה לו והוא מוותר..וזה קצת לא פאר..אשמח לעצה..

ש יקרה,
אני מכיר כמה וכמה מולטי-מיליונרים שלא סיימו תואר, שלא לדבר על שרים, ראשי ממשלות ונשיאים, סופרים, מחזאים או מוזיקאים. הוא החליט לבחור במסלול השגי אחר. האם זה אומר שהוא יהיה פחות אינטליגנטי?ואולי כל זה בעיקר אומר שאת לא יודעת להכיל אותו, כפי שהוא, מבלי שאת מסתכלת על איך הסביבה רואה אותו, או תראה אותו. משום מה אני לא מקבל כאן מספיק את המחשבה העצמאית שלך על פי ההכרות שלך אותו (זה ישנו במכתב שלך, אבל מוחלש), אלא בעיקר את שיקוף דעתם של אחרים.ואני תוהה אם זה רק התואר, או שזה החשש שלך מהמסלול המקצועי שבחר, שאולי את חרידה שאינו יציב מספיק כלכלית, ושהיית רוצה לעצמך בעל שעובד כשכיר, גם אם שכיר מצליח, בשעות סבירות...

שלום,
קראתי בעיון תשובתך.אני ממש לא דואגת מבחינה כלכלית כי אני בטוחה בהצלחתו. מעבר לכך אני נורא נורא אוהבת אותו וגם אם הוא יסיים את התואר או לא - זה לא משנה, אני תמיד יחשוב שהוא האדם הכי חכם שאי פעם הכרתי. הוא גאון וחכם ויודע הכול בעיניי.יכול להיות מאוד שאתה צודק בקשר לכך שאני מדגשיה רק את מה שאחרים יחשבו - כי זה באמת נורא חשוב לי. אני בן אדם שאולי יותר מידי פועל 'לפי מה שייראה טוב' ומביא את זה ברשימת השיקולים שלו בחיים.יכול להיות שאני צריכה לעבוד על עצמי והבעיה היא שלי בלבד. אבל אני חושבת שכאן זה באמת דבר שקשה לקבל - כמעט בסיום התואר הוא מוותר עליו בשביל המון עבודה - שיש לו עכשיו וגם תהיה לו אח"כ כל החיים.. אולי אני צריכה פשוט להרפות אבל זה משגע אותי. השאלה היא אם לנסות לשכנע אותו על זה או פשוט להניח ולעבוד על עצמי?

ש יקרה,
קל לחשוב לפי מה ש"ייראה טוב". זה נכון בכל תחום. חשבי על אמן שיוצר, ומקבל ביקורת מקולגות, ומנסה לקלוע לטעמם, במקום לפתח את טעמו וכישוריו הוא. הרבה יותר קל להישאר כך בבינוניות (מעצם ההגדרה – מה שהכי יתאים לטעמם של כולם). חשוב לשמוע מה אחרים חושבים, ולהקשיב לזה, אבל חשוב לא פחות להיות מסוגלים אחר-כך לנתח זאת, לחשוב על הצרכים האישיים שלך והתובנות שלך, ולפתח את טעמך את לפי מה שמתאים ונכון לך.אני מציע לך גם לקרוא את התשובה שלי למישהי אחרת כאן, עם בעיה דומה:http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3445859